ברטנורא על משנה מקואות ח:א

1ארץ ישראל טהורה. ואפילו עיירות של כותים שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ:

2ומקואותיה טהורים. ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו:

3לבעלי קריין. להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר:

4אפילו נתמלאו בקילון. שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא, ומאותה גומא יש דרך שהולכים המים למקוה:

5שחוץ למפתח. חוץ לפתח המדינה:

6כשרים אף לנדות. להתירן לבעליהן, ואע״ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל בני אדם מצויין שם:

7לפנים מן המפתח. לפנים מפתח המדינה:

8ופסולים לכל הטמאים. שבני אדם מצויין שם הרבה וממלאים בכתף מים ונותנים שם לכבס ולרחוץ:

9מפני הכביסה. שיש לומר חסרים היו ונפסלו מן הכלים שמכבסים שם:

10והרחוקים טהורים. שאין מכבסים בהן וליכא למיחש להכי. ואין הלכה כר׳ אליעזר: