ברטנורא על משנה מקואות ח:ה

1טהורה מטומאתה. מטומאת נדה, ומותרת לבעלה:

2אבל טמאה על גב רוקה שנתלש על המעות קודם טבילה, וטמאה מתורת מגע דרוקה מטמא במגע ובמשא:

3נתנה שערה בפיה. ולא באו המים בשערה:

4קרצה שפתותיה. דחקה שפתותיה ביותר זו בזו:

5כאילו לא טבלה. ואסורה לבעלה כמו שהיתה:

6האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין. דבמקום אחיזתו לא באו מים:

7ואם הדיח ידיו במים טהורים. לפי שהמשקה שעל ידיו מתחבר למי המקוה ושוב אין כאן חציצה:

8ר׳ שמעון אומר ירפה וכו׳ ואין הלכה כר׳ שמעון:

9בית הסתרים. כגון תוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה:

10בית הקמטין. של שחי ושל ערוה. אי נמי, קמטין של זקן וזקנה שבשרם נקמט:

11אין צריך שיבואו בהן מים. דכתיב (ויקרא ט״ו:י״א) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים, וכי בשטיפת ידים נטהר הזב, והלא טבילת כל הגוף במים חיים הוא צריך, אלא לומר לך מה ידיו בנראה, אף כל בשרו בנראה, פרט לבית הסתרים. ואף על פי כן אמרו חכמים לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה, דנהי דאין צריכין לבוא בהן מים, מקום הראוי לביאת מים בעינן: