ברטנורא על משנה נדרים א:ג

1לחולין שאוכל לך. הלמ״ד נקודה פתח, ומשמע לא חולין יהיה מה שאוכל לך אלא קודש:

2לא כשר. יהיה, אלא פסול. והיינו קדשים דשייך בהו כשרות ופסלות:

3ולא דכי. לא מותר. כמו אייל קמצא דכן, בע״ז [דף ל״ז]. ואע״ג דלשון מותר ואסור שייך נמי גבי נבילה וטרפה ואנן קיי״ל שאין מתפיסין אלא בדבר הנידר והנידב, הואיל ויש במשמעות מותר גם בקדשים, הא תנן סתם נדרים להחמיר, דכיון דדעתו להתפיסו בנדר אמרינן על דבר הנידר נתכוין:

4טהור. אם אמר לא טהור מה שאוכל לך:

5טמא נותר פיגול. אם אמר טמא מה שאוכל לך, וכן כולם. אסור, שכל אלו דברים הנוהגים בקדשים הם:

6כאימרא. כשה של קרבן:

7כדירים. כלשכת העצים או כלשכת הטלאים:

8כעצים. כגזרי עצים של מערכה:

9כאישים. כקרבנות שעל האש:

10כמזבח. כקרבנות שעל גבי המזבח:

11כהיכל. כקרבנות שבהיכל:

12כירושלים. כקרבנות שבירושלים. פירוש אחר. כחומות ירושלים, דקסבר שחומות ירושלים משיירי הלשכה קא אתו:

13באחד מכל משמשי המזבח. כגון מזלגות מזרקות ומחתות. אם אמר כמזלגות שאוכל לך, או כמזרקות שאוכל לך, וכן כולם, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה כנודר בקרבן:

14רבי יהודה אומר האומר ירושלים. בלא כ״ף, לא אמר כלום. ות״ק פליג עליה. ואין הלכה כרבי יהודה: