ברטנורא על משנה נגעים א:ו

1נסמך השחין. בשבת:

2לשתיהן. לשתי השערות, דהשתא לא הוו סימן טומאה, שאין שער לבן סימן טומאה אלא כשהוא בנגע עצמו, לא בתוך השחין או בתוך המכוה:

3או הקיף השחין וכו׳ דאם ראהו בשבת לא היה מחליטו:

4והלכו להן. לאחר השבת, שנעשה מקום השחין והמכוה צלקת, והרי הוא כעור בשר, ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחילה, ועם שער הלבן, ומחליטו, הרי זה להחמיר:

5חולקין בין האום לפשיון. שהיו מפסיקין בשבת בין עיקר הנגע לפשיון:

6והלכו להן. לאחר השבת, ואין שם דבר המפסיק, הרי אלו להחמיר: