ברטנורא על משנה נגעים ו:ה

1בהרת כגריס. מרובע ורצועה של בשר חי ברוחב כעדשה מקפת אותה מסביב, ולחוץ לאותו בשר חי מקפת בהרת כגריס מסביב, והרי יש כאן שתי בהרות, אחת פנימית ואחת חיצונה, ומחיה מפסקת ביניהן סביב:

2הפנימית להסגיר. דאין לה מחיה באמצעה:

3והחיצונה להחליט. דמחיה המקפת לפנימית סימן טומאה לחיצונה, שהרי היא מבוצרת באמצעה:

4שהבהרת בתוכה. לפי שהבהרת לתוכה אינה חשובה סימן טומאה לחיצונה, דבעינן מבוצרת, נגע מכאן ונגע מכאן ומחיה באמצע, [בלי הפסק דבר אחר בתוך המחיה], והכא יש כאן נגע ומחיה ונגע ומחיה ונגע. ואין הלכה כר׳ יוסי:

5נתמעטה המחיה. שפשתה הבהרת עליה:

6והלכה לה. או שהלכה לה כולה:

7אם מבפנים היא כלתה. שבהרת הפנימית כיסתה המחיה:

8סימן פשיון לפנימית. ומחליטה, שהרי פשתה מבחוץ:

9והחיצונה טהורה. שהלכה מחיתה או נתמעטה מכעדשה:

10אם מבחוץ. שהבהרת החיצונה כיסתה המחיה:

11החיצונה טהורה. שנתמעטה מחיתה או הלכה, ופשיון ליכא שאין הנגע פושה לתוכה:

12והפנימית להסגיר. שהנגע עמד בעיניו:

13בין כך ובין כך. בין כלתה מבפנים בין כלתה מבחוץ:

14טהור. שכשם שאם פשתה החיצונה למחיה שבתוכה אינו פשיון, כך כשפשתה הפנימית למחיה שבתוך הבהרת החיצונה אינו פשיון. והלכה כר׳ עקיבא: