ברטנורא על משנה נדה א:ז

1אע״פ שאמרו. אשה שיש לה וסת דיה שעתה:

2צריכה להיות בודקת. בכל יום שחרית וערבית כשאר נשים:

3חוץ מן הנדה. משראתה יום אחד, טמאה שבעה, ואינה צריכה בדיקה כל שבעה, שהרי בלא ראיה היא טמאה כל שבעה:

4והיושבת על דם טוהר. דלמה לה בדיקה, אפילו תראה, דם טוהר הוא:

5ומשמשת בעדים. אע״פ שיש לה וסת, צריכה לבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש. ודוקא כשהיא עסוקה בטהרות, דמגו דבעיא בדיקה לטהרות, בעיא נמי בדיקה לבעלה. אבל אשה שאינה עסוקה בטהרות, לבעלה לא בעיא בדיקה:

6ובתולה שדמיה טהורים. ארבע לילות לבית שמאי, ולבית הלל עד שתחיה המכה של בעילה, והיא אינה צריכה לשמש בעדים, שהרי דמה טהור, ואפילו נשתנו מראית דמיה, הואיל ושמשה, דמשום תשמיש נשתנה. אבל שחרית וערבית, צריכה בדיקה היכא דלא שמשה אחר בעילה ראשונה, שמא נשתנו מראה דמים שלה ממראה דם בעילה ראשונה. ואם נשתנו מראה דמים שלה, טמאה, שרגלים לדבר שאין זה דם בתולים:

7שחרית ובין השמשות. שחרית להכשיר טהרות של לילה. שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה, ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק. וכן בין השמשות להכשיר טהרות שנתעסקה בהן ביום:

8ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. שמכינה עצמה לשמש עם בעלה:

9רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה. אף לאחר שאכלו בתרומה, צריכות לבדוק עצמן, לתקן שיירי תרומות שבפניה. שאם תמצא עכשיו טהורה, כשתבדוק ערבית כמשפטה ותמצא טמאה, לא יהיה שיירי התרומה בכלל טומאה למפרע, שהרי בדקה לאחר העברתה. ואין הלכה כר"י: