ברטנורא על משנה אהלות א:ו

1עד שתצא נפשו. דכתיב (במדבר י״ט:י״ג) כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות. למדך הכתוב שאינו מטמא עד שימות:

2מגויד. מחותך. לשון גודו אילנא (דניאל ד׳):

3זוקק ליבום. כל זמן שהוא גוסס יבמתו אסורה להנשא:

4ופוטר מן היבום. אם מת והניח בן גוסס, אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום:

5ומאכיל בתרומה. את אמו, אם היא בת ישראל שנישאת לכהן:

6ופוסל. את אמו מן התרומה, אם בת כהן לישראל היא:

7וכן בהמה וחיה אין מטמאין. טומאת נבילות, עד שתצא נפשם:

8כזנב הלטאה. כלומר למה פרכוס זה דומה, לזנב הלטאה: