ברטנורא על משנה אהלות ב:ג

1עצם כשעורה. מטמא במגע ובמשא. דכתיב (במדבר י״ט:ט״ז) ועל הנוגע וגו׳, ושם לא נאמר בעצם אדם. ללמד על עצם כשעורה שמטמא במגע אע״פ שאינו ניכר שהוא של אדם. אבל באוהל, אדם כי ימות באוהל כתיב. ובעצם לענין טומאת אוהל, בעינן שיהא ניכר שהוא של אדם, שהרי במקום אחר הוא אומר בעצם אדם:

2וארץ העמים. כל חוץ לארץ קרי ארץ העמים. והכא מיירי בגוש עפר שבא מחוץ לארץ שהוא מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל. אבל הנכנס לארץ העמים, אפילו לא נגע ולא נשא כגון שהיה רוכב על סוס, טמא, דעל אוירה של ארץ העמים נמי גזרו:

3בית הפרס. שדה שנחרש בה קבר ונשברו עצמות המת ונדושו בעפר אותו שדה. ופרס מלשון פרוסה. הלוא פרוס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳):

4כמה חסרון בשדרה. ולא יטמא באוהל, אלא במגע ובמשא:

5כמלוא מקדח. מלוא רוחב הנקב שנוקבין במרצע:

6כדי שינטל מן החי וימות. ושיערו חכמים בחסרון כסלע:

7בקטן של רופאים. במרצע קטן שהרופאים פותחים בו הנגעים:

8בגדול של לשכה. ושיערו חכמים שהוא נקב כפונדיון: