ברטנורא על משנה אהלות ז:ג

1כולן טמאים. כל הכלים המונחים תחת המשקוף של פתח בחלל הפתחים מבחוץ כולן טמאים אע״פ שהפתחים נעולים, דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה, שסופו של מת לצאת דרך שם:

2חשב להוציאו באחד מהן. אע״פ שלא נפתח:

3או בחלון שיש בו ארבעה. דבהכי שיערו חכמים שראוי להוצאת המת:

4הציל על כל הפתחים. הנעולים:

5יחשוב עד שלא ימות המת. דמשירדה תורת טומאה לפתחים במיתת המת שוב אינה עולה מהן במחשבה אלא על ידי מעשה כגון נפתח:

6ובית הלל אומרים אף משמת. דמחשבה מפקעת תורת טומאה מן הפתחים מכאן ולהבא. אבל כלים שהיו בפתחים קודם מחשבה מודו בית הלל שהם טמאים:

7היה. אחד מן הפתחים סתום באבנים:

8סתום. באבנים:

9כשיפתח ד׳ טפחים. הוצלו שאר פתחים:

10כשיתחיל. לפתוח מיד הוצלו שאר פתחים:

11בפותח בתחלה. כגוז כותל. שאין בו פתח ובא לעשות פתח חדש, לא הוצלו הפתחים עד שיפתח ארבעה על ארבעה: