ברטנורא על משנה פרה יב:ב

1ספק מן הכוש ספק מן החוט כו׳ דבעינן הזאה ודאי מן האזוב, משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו:

2מחברו מיצה עליו. שמא מתמצית מי חטאת של כלי אחד הלך על האחר:

3הזאתו פסולה. דאי מחבירו מיצה עליו אין זו הזאה מן האזוב:

4טובל ומעלה כדרכו. ולא אמרינן מתוך שנדחק בפיה לצאת שמא יחזרו המים לתוך הכלי ולא ישאר באזוב כשיעור:

5ר׳ יהודה אומר הזייה ראשונה. דהזאה ראשונה לא חיישינן, אבל הזאה שניה מתוך שנדחקו לצאת וגם הזה מהם, נתמעטו ביותר וחיישינן בהזאה שניה שמא לא נשארו באזוב כשיעור. ואין הלכה כר׳ יהודה:

6שלא יספג. שלא יקנח מצדדי הכלי או משוליו. דכתיב וטבל, ולא מספג:

7הזאתו פסולה. דבעינן כוונת הזאה והרי לא נעשית מחשבתו:

8ואפילו הן מאה. ולא בעינן הזאה בפני עצמה לכל איש ואיש או לכל כלי וכלי: