ברטנורא על משנה פרה ג:יא

1כרכן. לעץ ארז ואזוב בשיירי לשון של צמר שהוא צבוע בשני תולעת שהיתה ארוכה, ובמה שהיה עודף ממנה על עץ הארז ואזוב היה כורך שלשתן יחד, כדי שיהא להן כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה ולא תקלוט השלהבת את הלשון. ואם לא כרכן והשליך כל אחד בפני עצמו, כשרה:

2ובכברות של אבן. אבנים המנוקבים נקבים דקים ככברה. ואין הלכה כר׳ ישמעאל:

3שחור שיש בו אפר. פחם שאם יכתשו אותו יעשה אפר:

4כותשין אותו. ואם לא יחזור כמו אפר, מניחין אותו:

5בין כך ובין כך. בין שיחזור אפר בין שלא יחזור אפר:

6חולקין אותו לשלשה חלקים. לאחר שכברו את כל האפר, בין אפר הפרה בין אפר עצים שנשרפו עמה, חולקין את האפר לשלשה חלקים:

7אחד ניתן, בחיל. למשמרת, כדכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:

8ואחד ניתן בהר המשחה. ובה היו הכהנים מקדשין:

9ואחד היה מתחלק לכל המשמרות. וממנו היו מזין כל ישראל: