ברטנורא על משנה פסחים ו:ג

1אימתי מביאים עמו חגיגה. עם הפסח בי״ד בניסן:

2בזמן שהוא בא בחול ובטהרה. דאע״ג דפסח דחי שבת וטומאה, חגיגה לא דחיא שבת:

3ובמועט. שהיה פסח מועט לאכילת בני חבורה, ואוכלין החגיגה תחלה כדי שיהיה הפסח גמר שביעתן:

4במרובה. שהיתה החבורה מועטת ודי להן בפסח לבדו:

5ובטומאה. שרוב צבור טמאין:

6אין מביאין עמו חגיגה. שחגיגת יום י״ד רשות היא ולא חובה: