ברטנורא על משנה סנהדרין א:ד

1והרגת את האשה ואת הבהמה. היינו רובע. ואתקש לאשה, מה אשה בעשרים ושלשה אף בהמה בעשרים ושלשה:

2ואומר ואת הבהמה תהרוגו. בנרבע כתיב. למדנו רובע ונרבע:

3כמיתת הבעלים. כלומר כמו שהיה הבעל נדון בעשרים ושלשה, אם היה חייב מיתה:

4כל הקודם להורגן זכה. כשהמיתו את האדם. ואין צריך להביאם לב״ד:

5רבי עקיבא אומר וכו׳ בגמרא מפרש דאיכא בין תנא קמא לרבי עקיבא, נחש. דלת״ק נחש מיתתו בכ״ג, ולרבי עקיבא הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס מיתתן בעשרים ושלשה, אבל נחש, הקודם להרגו זכה, שסילק המזיק מן העולם. והלכה כר׳ עקיבא: