ברטנורא על משנה סנהדרין ז:ו

1אחד העובד. עבודה זרה בדבר שדרך עבודתו בכך:

2ואחד הזובח כו׳ ואע״פ שאין דרך עבודתה באחת מארבע עבודות הללו, חייב. וכל שאר עבודות חוץ מאלו, אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה:

3והמקבלו עליו לאלוה. אפי׳ באמירה בעלמא. דאתקש לזביחה, דכתיב (שמות ל״ב:ח׳) ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:

4והאומר לו אלי אתה. בפניו. ואתא סיפא לגלויי רישא. דאי תנא רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא, תנא סיפא בפניו, מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:

5המגפף. מחבק:

6עובר בלא תעשה. לא תעבדם יתירה כתיב:

7הנודר בשמו. קונם עלי כל פירות שבעולם בשם עבודה זרה פלוני:

8המקיים. נשבע:

9עובר בלא תעשה. ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם כ״ג):

10הפוער עצמו. מתריז רעי לפניו:

11זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לבזותו, הואיל וזו היא עבודתו חייב חטאת:

12והזורק אבן למרקוליס. שעובדים אותו בזריקת אבנים. והמסלק אבן מלפניו נמי חייב, שעובדים אותו נמי בסילוק אבנים:

13מרקוליס. חילוף השבח. מר לשון חלוף הוא, כמו במר דכנתא. במר דשחוטה. קלוס, שבח:

14זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לרוגמו, חייב חטאת: