ברטנורא על משנה סנהדרין ח:ה

1נדון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

2הנאה להן. שאינן מוסיפין לחטוא:

3והנאה לעולם. שקטה כל הארץ:

4רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:

5ורע לעולם. שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור:

6יין ושינה לרשעים. כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות:

7לצדיקים רע להן. שאינם עוסקין בתורה:

8ורע לעולם. שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם:

9פיזור. שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה: