ברטנורא על משנה שבת יז:ו

1האבן שבקרויה. דלעת יבשה וממלאים בה מים, ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה:

2אם ממלאין. בקרויה:

3ואין האבן נופלת. שהדקוה יפה בפי הקרויה הוה כלי:

4ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטלים את הקרויה, שנעשית בסיס לאבן שנושאתה:

5זמורה שהיא קשורה לטפיח. לפך קטן ששואבין בו מים מן הבור או מן המעין ממלאים בו דשויא להך זמורה כלי: