ברטנורא על משנה שבת כא:ג

1ב״ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין. בגמרא קאמר שאין אנו סומכים על משנתנו כמות שהיא שנויה, אלא מוחלפת השטה, שבית הלל אומרין מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, וב״ש אומרים מסלק את הטבלא שיש עליה תורת כלי אבל לא יטלטל העצמות והקליפין בידים, דב״ה כר״ש וב״ש כר׳ יהודה. ומיהו לא שרו ב״ה אלא בעצמות וקליפין דחזו למאכל בהמה אע״ג דלא חזו למאכל אדם, אבל אי לא חזו אף למאכל בהמה מודו ב״ה דאסורים לטלטל, דבכה״ג אפילו ר״ש מודה:

2מעבירין מעל השלחן פרורין פחות מכזית. אפילו פחות מכזית וטעמא כדמפרש בסמוך שהן ראויין למאכל בהמה:

3ושער של פולין. שרביטים שהקטנית גדל בהן:

4עור בית אחיזה. בית אחיזה של עור שיאחזנו בו:

5אין מקנחין בו. שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו והוי פסיק רישיה ולא ימות דמודה ביה ר״ש:

6בין כך ובין כך. בין יש לו בית אחיזה בין אין לו בית אחיזה ניטל בשבת כשהוא נגוב:

7ואינו מקבל טומאה. דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת: