ברטנורא על משנה שבת כג:ה

1סכין. בשמן:

2ומדיחין. במים. ופוקקין נקביו, סותמין נקביו העליונים והתחתונים בבגד או בשום דבר כדי שלא תכנס בהם הרוח ויתפח:

3ובלבד שלא יזיז בו אבר. שלא יטלטל ויגביה לא ידו ולא רגלו ולא ריסי עיניו, שאסור לטלטל המת או אבר מאבריו, אע״פ שמותר ליגע בו. וכן כל מוקצה מותר בנגיעה ואסור בטלטול. וביצה שנולדה בשבת או ביום טוב אסורה אפילו בנגיעה, שמפני כדוריתה נגיעתה זהו טלטולה:

4ושומטים את הכר מתחתיו. ונמצא מוטל על החול, אבל לא מטלטלין להניחו על החול, דהא תנא רישא ובלבד שלא יזיז בו אבר:

5בשביל שימתין. שלא יסריח מחמת חום הסדינים והכרים:

6קושרים את הלחי. של מת שהיה פיו הולך ונפתח:

7ולא שיעלה. להסגר מה שנפתח דהיינו מזיז אבר, אלא שלא יוסיף להפתח:

8סומכים אותה בספסל. שהרי תורת כלי עליו:

9ולא שתעלה. דהוה ליה בונה:

10אין מעמצין. את עיניו בשבת אפילו לאחר יציאת נפש, דהוה ליה מזיז אבר:

11שופך דמים. שבדבר מועט מקרב מיתתו: