ברטנורא על משנה שבת ח:ד

1השבשבת. הציידין מושיבין נסר קטן בראש הקנה ונותנים עליו דבק והעוף יושב עליו ונדבק בו וצריך לתת עליו דבק הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו:

2[כדי] לעשות בו נקב. קטן. כלי שמשימין בו כסף חי וסותם פיו בזפת או בגפרית ועושה בסתימה נקב קטן להוציא ממנו הכסף חי:

3חרסית. לבינה כתושה:

4לעשות פי כור. שהמפוח נכנס בו:

5פטפוט. רגל למקום מושב הכור, שמושיבין אותו על כן ובסיס העשוי לכך:

6סובין כדי ליתן על פי הכור של צורפי זהב. במקום שאין פחמין צורפין הזהב באש של סובין. פירוש אחר שרגילים לתת סובין על פי הכור כשמתיכים הזהב:

7לסוד קטנה שבבנות. בנות שהגיעו לפירקן ולא בא להן האורח, בנות עניים טופלות אותן בסיד והאורח ממהר לבא ומשיר נמי את השער, ובנות עשירים טופלות בסולת, ובנות מלכים בשמן זית שלא הביא שליש:

8כלכול. הצדעין, וסדין אותן בסיד להשכיב את השער:

9אנדיפי. למטה מן הצדעין מעט, שקורין בת צדעה. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה: