ברטנורא על משנה טבול יום ג:א

1כל ידות האוכלים. העוקצים שהאוכל נתלה בהן כשרוצין לתלותו, ואדם אוחז בו כשרוצה לאכול הפרי:

2שהם חיבור באב הטומאה. שאם אב הטומאה נגע בהן כאילו נגע בפרי עצמו:

3חיבור בטבול יום. אם הוא יד לפירות של תרומה, ונגע טבול יום באותו היד, נפסלו הפירות של תרומה:

4שנפרס. לשון פרוסה. ואית דגרסי שנפרם, לשון ובגדיו לא יפרום (ויקרא כ״א:י׳):

5ומעורה. מחובר:

6אם אוחז בגדול בפרוסה הגדולה, והפרוסה הקטנה עולה עמה ואינה נפסקת מכל וכל:

7הרי הוא כמוהו. אם נגע טבול יום באחד, נפסל השני:

8ר׳ נחמיה אומר בטהור. כלומר, באותו שלא נגע בו טבול יום משערין, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, אם אוחז בו והטמא עולה עמו, שניהם טמאים:

9וחכמים אומרים בטמא. משערין, אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו. והלכה כחכמים:

10ושאר כל האוכלים. כגון מיני ירקות:

11את שדרכו לאחוז בעלה. כשבא לטלטלו, אוחזים אותו בעלה, ואם לא יפסק הירק ויפול כשאוחזים אותו בעלה, הוי חיבור, ואי לא, לא הוי חיבור, בין אם נגע טבול יום בעלה בין נגע בירק עצמו: