ברטנורא על משנה יבמות טז:ז

1ונומיתי לו. אמרתי לו:

2כן הדברים. שכל חביריו חולקים עליו:

3משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות בשמי:

4ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אומרים כו׳ ור״ע אומר כו׳ ולית הלכתא כחד מינייהו. אלא הלכה משיאים על פי אשה ועל פי קרובים חוץ מחמש נשים דתנן במתניתין, ועד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות אשה:

5לא תהא כהנת כפונדקית. כלומר מיוחסת לא תהא נאמנת כפונדקית גויה, בתמיה, ואם האמינו הפונדקית גויה מסיחה לפי תומה, כל שכן שיאמינו באשה ישראלית:

6לכשתהא פונדקית נאמנת. כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת: