ברטנורא על משנה יומא ז:א

1בא לו כהן גדול לקרות. פרשת היום:

2בבגדי בוץ. שעבד בהם עבודת היום:

3קורא. שמותר ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה, דבגדי כהונה נתנו ליהנות בהן:

4באצטלית. לבוש עשוי כמין חלוק לבן:

5משלו. שקריאת הפרשה אינה עבודה:

6חזן הכנסת. שמש:

7ראש הכנסת. על פיו נחתכים כל צרכי הכנסת, מי מפטיר ומי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה. ונותנים ס״ת מזה לזה משום יקרא דכהן גדול להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו:

8עומד ומקבל. מכלל דעד השתא יושב הוה, נמצינו למדים דבעזרת נשים היה קורא, דאי בעזרת ישראל וכ״ש במקום המקודש יותר ממנה אסור לישב אלא למלכי בית דוד הותר להם לישב בעזרה, דכתיב (שמואל ב׳ ז׳) ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳:

9וקורא אחרי מות ואך בעשור. שבפרשת אמור. שמותר לדלג בתורה בענין אחד כשהוא קרוב בכדי שלא יפסיק התורגמן. אבל אם קודם שיגלול ס״ת עד מקום הדלוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא, אסור לדלג ולגלול, שנמצאו צבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור:

10יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן. שלא להוציא לעז על ספר תורה, כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהיו סבורים שס״ת חסר אותה פרשה:

11ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. שהיא רחוקה מפרשת אחרי מות ואך בעשור, יותר מכדי שיפסיק התורגמן, לפיכך אינו יכול לגלול ספר תורה עד שם, לפי שאין גוללים ס״ת בצבור מפני כבוד הציבור, וס״ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא:

12על התורה. שתי ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת:

13על העבודה ועל ההודאה. רצה ומודים:

14ועל מחילת העון. סלח לנו:

15ועל המקדש. שתשרה בו שכינה:

16ועל הכהנים. שיתברכו ויהיו קרבנותם לרצון:

17ועל ישראל ועל שאר התפלה. מפרש בגמרא. תחנה רנה בקשה מלפניך שעמך ישראל צריכין להוושע ברוך אתה ה׳ שומע תפלה: