ברטנורא על משנה זבים ג:ב

1מגיפין. סוגרים את הדלת:

2או פותחים. אותו יחדיו הזב והטהור:

3עד שיהא זה מגיף. לעולם אין כאן טומאה, עד שיהא זה מושך לפתוח וזה מושך לסגור, שאין מניחים זה לזה:

4עד שיהא הטהור מעלה את הטמא. ואז בגדי הטהור טמאים מדרס, שכובד הטמא על הטהור ונשען עליו, ובגדיו של טהור טמאים מדרס. אבל טמא מעלה את הטהור, אין משענת הטמא על הטהור, ואין בגדיו של טהור טמאים מדרס. ואין הלכה כר׳ יהודה:

5מפשילין בחבלין. הזב והטהור יחדיו גודלים בחבלים. ואפילו שניהם מצד אחד:

6זה מושך הילך וזה מושך הילך. זה עומד למזרח ומושך אליו, וזה עומד למערב ומושך אליו:

7בין בעומדים. יש דברים נארגים מעומד, ויש מיושב. והטמא והטהור אורגים ביחד. או טוחנים:

8ר׳ שמעון מטהר בכולן. ואין הלכה כר׳ שמעון:

9בזמן שמשאן כבד טמאים. דשמא מתוך כובד המשא נשען הזב על הטהור ונמצא טהור מסיטו, או טהור ניסט עליו:

10וכולן. אפילו משאן כבד:

11טהורים לבני הכנסת. כלומר לאוכלים חוליהן בטהרה, שאין זה היסט גמור וכל שכן שספק הוא:

12וטמאין לתרומה. מדרבנן ואפילו בספק: