ברטנורא על משנה זבים ה:ה

1הטמא על מקצת המשכב. רובו של טמא על מיעוטו של משכב, נטמא המשכב. וכן רובו של טהור על מיעוטו של המשכב הטמא, נטמא הטהור. ולא חיישינן על מיעוט משכב, כיון דרובא דטהור ורובא דטמא יושב עליו, דבמיעוטו של משכב טומאת נכנסת, ובמיעוטו יוצאת, כדקתני סיפא נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצאה ממנו במיעוטו:

2מקצת הטמא על המשכב. כיון דמיעוטו של טמא הוא, אע״פ שנשען על כל המשכב, טהור המשכב, עד שינשא עליו רובו של זב:

3ומקצת טהור על המשכב. כלומר או מקצת טהור אפילו על כל המשכב:

4טהור. עד שישען עליו רובו של טהור:

5וכן ככר של תרומה. אמתניתין דלעיל קאי, דתנן כל הנושא ונישא על גבי המשכב, טהור. ואפילו אוכלין של תרומה, אם נישאו על גבי משכב ויש ביניהן דבר חוצץ אפילו הוא דק ביותר כגון נייר וכיוצא בו, אינן מקבלין טומאה מן המשכב, דאין מטמא אחרים ולא מקבל טומאה בהיסט אלא דבר שיש בו רוח חיים:

6ורבי שמעון מטמא בזו. הואיל ומקומה טמא, מטמא בהיסט אפילו דבר שאין בו רוח חיים. ואין הלכה כר׳ שמעון: