ברטנורא על משנה זבחים ב:ב

1השוחט את הזבח. שלמים או שאר הנאכלים:

2כזית מעור האליה. הא קמשמע לן דעור האליה לאו כאליה דמי, והוי מחשב לאכול דבר שדרכו לאכול, ולפיכך פסול. דאי כאליה דמי, הוי מחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר ולא היה פסול, כדתנן לקמן בסמוך, לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר, פסול:

3ואינו ענוש כרת. האוכל. ואפילו בחוץ, אינו ענוש כרת:

4לאכול את בשרו למחר. הא ליכא לאוקמא בשלמים, אלא בתודה וחטאת. דאילו בשלמים, זמנו הוא. אבל לזרוק דמו או להקטיר אמוריו, אפילו בשלמים הוי למחר חוץ לזמנו:

5פגול וחייבים עליו כרת. האוכלו ואפילו, בזמנו ענוש כרת: