ברטנורא על משנה זבחים ה:ו

1התודה ואיל נזיר קדשים קלים. אין מועלין בהן:

2שחיטתן בכל מקום. אין טעונין שחיטה בצפון:

3ונאכלים בכל העיר. דגבי חטאת כתיב (שם י׳) ואכלתם אותה במקום קדוש, ואין שלמים במקום קדוש אלא במקום טהור דהיינו בכל העיר שהוא מקום טהור מליכנס שם מצורעים:

4לכל אדם. לזרים:

5ליום ולילה. בתודה כתיב (שם ז׳) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר. ותניא, תודת שלמיו, לרבות שלמי נזיר:

6המורם מהם. חזה ושוק שנתן מהן לכהן כשאר שלמים, דתודה לשלמים אתקוש דכתיב (שם) וזאת תורת זבח השלמים וגו׳ אם על תודה וגו׳. וארבע חלות מארבע מינים שבה כדכתיב (שם) אחד מכל קרבן לכהן הזורק וגו׳, ומורם מאיל נזיר, זרוע בשלה וחזה ושוק וחלת מצה אחת ורקיק אחד:

7כיוצא בהן. נאכלים בכל העיר ליום ולילה:

8לכהנים לנשיהם. כדכתיב (שם י׳) ואת חזה התנופה וגו׳ תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך: