ברטנורא על משנה זבחים ט:ד

1כשם שאם עלו לא ירדו. אכל הנך פסולין דתנן בהו לא ירדו קאי:

2כך אם ירדו. לאחר שעלו, לא יעלו עוד:

3וכולן שעלו חיים בראש המזבח. ר׳ עקיבא קאמר לה דמכשיר בבעלי מומין. ומודה שאם עלו חיים בראש המזבח ירדו, שאין המזבח מקדש בעלי מומין חיים:

4עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד. בעולה כשרה מיירי, ודברי הכל. ולא נקט לה אלא משום סיפא, ללמדך שראש המזבח מקום ראוי להפשט ונתוח היכא דעבר ושחטה בראש המזבח: