ברטנורא על התורה, שמות ו:ב

1וידבר אלהים דבר אתו משפט קשה מי הצריכו לפי' זה ומנא לו י"ל דקשה לו מה שאמ' וידבר אלהים ויאמ' אני ה' דמשמע שמדת הדין אמרה לו אני מדת רחמים וזה דבר זר לכך דבר אתו משפט וכאלו נכתב וידבר ה' משפטים אל משה:

2אני ה' נאמן לשלם שכר ובלשון זה מצינו שהות נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן לפרע פי' אע"ג דבא לומ' שלשון אני ה' ר"ל נאמן רמז לנו בכאן שייך לשון נאמן לשלם שכר ולשון נאמן ליפרע נאמן לשלם שכר כדפרש"י בהדיא לשלם שכר לאבות ונאמן ליפרע דקאי אדלעיל למה הרעות ואמ' לו נאמן ליפרע על מה שאמרת וגזר פורענותו באמרו עתה תראה אשר אעשה לפרעה וכדפרש"י העשוי לפרעה תראה ולא העשוי לשלשים ואחד מלכים:

3אני ה' נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני ובלשון זה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן ליפרע וכו'. קשה מאחר שכתב ובלשון זה הוא נדרש בכמה מקומות למה הוצרך עוד לכתוב הדומים לו. ועוד למה הקדים הכתו' אצל עונשין לאותו שכתו' אצל קיום מצוה שהרי הוא העיקר בכאן שנקרא זה על פרשה זו ר"ל אני ה' נאמן לשלם שכר טוב למתהלכין לפניו היינו לאבות הראשונים. וא"כ בדין היה להקדים מקרא של קיום מצוה שממנו אנו למדין ומה לו למקרא של עונשין. י"ל שאם היה מביא מקרא של קיום מצוה קודם אותו של עונשין הייתי אומ' שאין זו תוכחה שכך פירושו ושמרתם מצותיו עשיתם אותם לפי שאני ה' כלומ' כי מלך גדול אני וכדאי אני שתיראו מפני ותעשו כאשר אני מצוה ולא הייתי מפרשו נאמן לשלם שכר לכך הקדים מקרא של עונשין ששם איני יכול לפרשו וחללת את שם אלהיך מפני שאני ה' גדול ונורא דח"ו אדרבא איפכא ועל כרחך אני צריך לפרשו אני ה' נאמן ליפרע. ואחר שהביא מקרא של עונשין הביא אותו של קיום מצוה כלומר כשם שאותו של עונשין ר"ל אני ה' נאמן ליפרע כך אותו של קיום מצוה ר"ל אני ה' נאמן לשלם שכר טוב: