ברטנורא על התורה, בראשית יט:א

1המלאכים ולהלן קראן אנשים וכו'. ד"א אצל אברהם שכחו גדול וכו'. פי' עשה רש"י בכאן ד"א כלפי הד"א שעשה למעלה בפ' ויאמר אדני שלפי הפי' שאומר שהוא קדש שאלמא היתה שכינה ולכך נתן הסברא שהיתה שכינה עמהם. ולפי פי' שאומר שהוא חול שאלמא לא היתה שכינה עמהם קראן אנשים שאברהם היה כחו גדול והוו המלאכים תדירין אצלו. ומצאתי כתוב שאצל אברהם נראו כאנשים לפי שאברהם היה נדיב לב וגומל חסדים ומכניס כל האורחין ולא היה מבחין בין גדול לקטן שלא היה עושה כדי להתפאר אלא כדי לפרסם יחודו של מקום והיה מכבד הכל כנקלה כנכבד לכך נראו המלאכים עליו בדמות אנשים זהו פי' שכחו גדול כלו' שכחו גדול בגמילת חסדים אבל לוט שכחו קטן ולא היה מכבד אלא הגדולים כדי להתפאר נראו אליו כדמות מלאכים שאלו נגלו אליו כאנשים לא יהיה מכבדן או יהיה כי אלו מלאכים בדמות שלוחים באים מארץ מרחק שאדם מכבדן ומכניס בביתו לתקות הבשורות ההם:

2ולוט יושב בשער ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט על השופטים. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתיב בשער ושער לשון בית דין כד"א אל זקני העיר השערה והיותו שופט על השופט נפקא ליה מדכתיב אחר כן וישפוט שפוט דמשמע ישפט השופטים:

3וירא לוט מבית אברהם למד וכו'. קשה מנא ליה י"ל מדכתיב וירא שלא הוצרך לכתוב אלא ולוט יושב בשער סדום והנה שלשה אנשים וכו'. וכתב וירא להשמיענו שהמקום שכתוב בו וירא למד לרוץ לקראתם והיינו מבית אברהם דכתיב ביה וירא וירץ לקראתם וכדפרישנא לעיל כדאמר רש"י שלא להטריחו באורחים שהיה דרכו לקדם ולרוץ לקראתם על אם הדרך: