ברטנורא על התורה, ויקרא יב:ד
ברטנורא על התורה · Bartenura on Torah, Leviticus 12:4
Open in the reader →1בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל וכו'. יליף ליה דומיא דואלה מקדש לא יבא מה התם דבר שיש בו חיוב מיתה שהנכנס במקדש בטומאה חייב כרת כדכתיב את מקדש ה' טמא ונכרתה אף בכל קדש לא תגע דבר שיש בו חיוב מיתה ובנגיעת הקדשים בטומאה ליכא חיוב מיתה דבכל מקום כתיב אכילה. ולכך פי' רש"י בכל קדש לרבות את התרומה אחר שפירש לא תגע המאוחר אחריו בפסוק משום שאם היינו אומ' לא תגע אזהרה לנוגע הייתי מפרש בכל קדש בקדשים אבל השתא דמפרשינן לא תגע אזהרה לאכילה איני יכול לפרש בקדשים משום דסבירא ליה לרש"י דאזהרת אכילת קדשים נפקא לן מגזרה שוה דטומאתו טומאתו ממטמא מקדש וכדיליף ליה ר' יוחנן בפרק הערל ולכך דריש ליה לאכילת תרומה ואין להקשות בתרומה נמי אמאי אצטריך הא שמעינן ליה מדכתי' בפרש' אמור בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר דמוקמינן לים בתרומה בפרק הערל משום דלא הוה שמעינן בטבולת יום ארוך שיהא בו אזהרה אבל בקדשים דנפקא לן מטומאתו טומאתו שמעינן כל טומאה. ועוד נראה לפרש דלכך פירש בתרומה משום דכתי' בכל קדש לא תגע עד מלאת ימי טהרה דמשמע הא במלאת ימי טהרה יכולה לאכול וזה אינו בקדשים שהרי היא מחוסרת כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים כדכתי' וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל דעד השתא היא טמאה ולפחות הוא לענין קדשים והכי תנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים: