ברטנורא על התורה, ויקרא ז:כו

1לעוף ולבהמה פרט לדם דגים וחגבים. צריך לישב אמאי נקט יותר פרט לדם דגים וחגבים מכל הנך דקתני בת"כ ומביאה פ' שחיטה וז"ל כל דם לא תאכלו יכול אף דם מהלכי שתים פי' דם האדם ודם שרצים ודם בצים ודם דגים וחגבים ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדים שיש להם טומאה קלה פי' טומאת מגע ויש בהן טומאה חמורה פי' טומאת משא ויש בהן אסור פי' שלא נשחטו ויש בהן היתר פי' אם נשחטו והן מין בשר יצא דם מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה פי' לאחר מיתה שהנוגע במת הוא אב הטומאה וכזית מן המת שחפהו בצק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת יצא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה פי' טומאת משא יצא דם בצים שאינן מין בשר יצא דם דגים וחגבים שכולם היתר פי' שאינן צריכין שחיטה ת"ל לעוף ולבהמה. אלו נאמר עוף הייתי אומר מה עוף שאין בצמרו משום כלאים תאמר בבהמה שיש בה בצמרה משום כלאים ת"ל לבהמה ואלו נאמר בבהמה הייתי אומר מה בהמה שאינה באם על הבנים תאמר בעוף שיש בה באם על הבנים ת"ל לעוף עכ"ל. ועתה קשה אמאי לא נקט רש"י דם מהלכי שתים ודם בצים ודם שרצים כדרך שנקט דגים וחגבים. ונראה די"ל דרש"י בא לפרש אפי' למאן דדרש בכל התורה רבויי ומעוטי וא"כ מרבינן כל מילי ולא ממעטינן רק מה שאינו דומה לשום ענין לפרט וא"כ לא נוכל למעט דם מהלכי שתים שהרי יש לו טומאה כמו עוף ובהמה אע"פ שטומאתו אינו דומה לטומאתם שהרי אף טומאת עוף אינה דומה לטומאה בהמה שטומאת עוף בבית הבליעה וטומאת בהמה במגע ובמשא ועוד שבשר האדם אסור באכילה מואותה תאכלו דהוי לאו הבא מכלל עשה וכן השרצים יש בהן טומאת מגע וגם הם אסורין באכילה וגם דם בצים לא הייתי ממעט מפני שהוא יוצא מן העוף ויש לנו לומר שהוא כמותו דהא חזינן דביצת עוף טמא אסורה כמותו אבל דגים וחגבים אנו ממעטין שאינו דומה בשום ענין לפרט אמנם דעת תנא דת"כ כמאן דאמר דרשינן כללי ופרטי ולא מרבינן רק דברים הדומין לפרט בכל ענין ולכך לא מרבינן מכלל ופרט וכלל דם עוף טמא ודם בהמה טמאה ולכך ממעטינן כל אלה דממעטי ואם יקשה לך אליבא דדריש רבויי ומעוטי מנא תיתי לן למעוטי דם אדם דם שרצים דם בצים. וי"ל דלכך פי' רש"י אחרי כן בכל מושבותיכם למה הוצרך כלומ' דמיניה שמעינן למעוטי כל הנך דמדאצטריך קרא דבכל מושבותיכם לרבות דהדם אסור אף בזמן שאין בית המקדש קיים דסד"א כיון דבענין קרבנות כתיב לא ינהוג אסורו אלא בזמן שהקרבנות נוהגין קמ"ל אם כן שמעינן דכל הנך לא אסירי דהא לא שייכי בקרבן כלל דאי הוי אסירי לא היה צריך לרבויי דם בהמה ועוף בזמן שאין הקרבנות נוהגין ואמנם אי לאו דממעטינן מלעוף ולבהמה דם דגים וחגבים הוה אמינא דמרבינן מבכל מושבותיכם כל דם כיון דאינו תלוי בקרבן והואיל ובא לידינו הך ברייתא דת"כ נימא בה מילתא תחלה קשה על מה שאמר יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה שהרי עוף טמא אין בו לא טומאת מגע ולא טומאה משא ולא שום טומאה ודמו אסור דהא לעוף סתם קאמר ואפי' מעוף טהור יקשה דהא מטמא בגדים בבית הבליעה ואין לו טומאת מגע. וי"ל דלא ממעטינהי כולהו משום קולא או חומרא אלא דכעין הפרט וכדפרי' וגבי אדם כלל בדבריו בין עוף טמא בין עוף טהור שמה שאמר יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה ר"ל שאין בו טומאה שלא תטמא אדם לעשותו אב הטומאה וזהו מה שפי' הסמ"ג שהנוגע במת הוא אב הטומאה וכזית מן המת שחפהו בצק וכו' להשמיענו שגם במשא עושה אדם אב הטומאה ולא דמי לא לעוף טהור ולא לעוף טמא שהרי אין טומאתן עושה אדם אב הטומאה. וקשה על מה שאמר יצא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה פי' טומאת משא שהרי עוף טמא אין לו שום טומאה. וי"ל דחדא מנייהו נקט לדמותם לעוף טהור לומר יצא דם שרצים שאין להם טומאת משא ואי הוה ילפינן ליה מעוף טמא שאין לו טומאה כלל נוכל לומר יצא דם שרצים שיש להם טומאה. וקשה עוד על מה שאמר יצא דם בצים שאינו מין בשר אמאי לא קאמר שאין בהם טומאה או שאין בהן איסור או שאין בהן היתר. וי"ל דלא הוי מצי למימר שאין בהם טומאה דהא עוף טמא אין בו שום טומאה ואפי' הכי דמו אסור דלעוף סתם כתיב ולא היה יכול לומר שאין להם איסור דהא לא פסיק דהא איכא ביצי עוף טמא שיש בהן איסור. וגם לא היה יכול לומר שאין בהם היתר שהרי ביצי עוף טהור יש להן היתר לכך נקט מילתא פיסקא שאינן מין בשר. וקשה עוד על מה שאמר יצא דם דגים וחגבים שכלם היתר אמאי לא אמר שאין בהם טומאה או שאינן מין בשר. י"ל דלא מצי למימר שאין בהם טומאה דהא איכא עוף טמא שאין בו טומאה כלל ואפי' הכי דמו אסור וכדכתיבנא וגם לא היה יכול לומר שאינן מין בשר דהא איכא מאן דאמר שהן מין בשר וכדאיתא במס' נדרים דלאו כולי עלמא מודו שאינן מין בשר לכך תני מילתא פסיקא שכולן היתר. וקשה עוד על מה שאמר אלו נאמר עוף הייתי אומר מה עוף שאין בצמרו משום כלאים תאמר בבהמה שיש בצמרה משום כלאים וכו' היה לו לומר בהפך מה עוף שכן ישנו באם על הבנים וכו' ומה לבהמה שכן יש בצמרה משום כלאים תאמר בעוף וכו' שכן ראוי לדון ולהקיש חומרא לחומרא ולא חומרא לקולא. וי"ל דלא הוה מצי למכתב הכי דכיון דכתיב לעוף סתם כל עוף משמע בין עוף טמא בין עוף טהור ועוף טמא אין בו משום אם על הבנים וכן בהמה כל בהמה במשמע. ויש בהמות הרבה כגון ארנבים ועזים שאין בצמרן משום כלאים ולהכי דריש כלהו כעין הפרט מה הפרט דעוף אין בו משום כלאים ת"ל בהמה. ואי כתב בהמה הוה אמינא מה בהמה שאינה באם על הבנים ת"ל לעוף דהשתא מילתא פסיקא תני בתרווייהו ומה שסירס רש"י המקרא שפי' לעוף ולבהמה קודם שיפרש בכל מושבותיכם כבר כתבנו שבא ללמוד למעט כל הנך דכתיבי בברייתא ואם היה מפרשו בסדר לא הייתי מתעורר לדבר זה:

2ראיתי את ה' לימיני נצב

3לעזרני בפרשת צו

4יתמכני נורא ואיום

5בסדר ויהי ביום