באר הגולה, באר א ב

1השלישי הם המצות שגזרו חכמים גדר וסייג לתורה . וגם באלו מצות אין ספק שהם מתחברים אל התורה עצמה. כי תמצא מצות עשה שבתורה הם רמ"ח, כמנין אבריו של אדם, כמו שאמרו חכמים (מכות כג:) . ומאחר שהמצות הם במספר האברים, אם כן יש למצות יחוס אל האברים . והרי החכימה הטבע לתת לאברים שמירה שלא יתקלקל האבר , כמו שתראה העינים שיש להם מכסה, שלא יבא לעין קלקול . וכן יש הרבה אברים אשר יש להם שמירה שלא יתקלקלו . ואם כן איך לא יהיה שמירה למצות אלקית . כי לפי גודל ההיזק גזרה החכמה לעשות שמירה יותר , כמו שהחכימה הטבע לעשות אל העין שמירה, הוא המכסה שהוא על העין. כי העין אבר חשוב מאד , צריך אליו שמירה. וכן עשתה הטבע הצפרנים לאצבעות* היד והרגלים, שלא יהיו נקופים בתנועת האדם, ושערות הראש שמירה לראש . וכן כל אבר ואבר לפי חשיבותו, יש לו שמירה מבחוץ.

2ודבר זה הוא זולת האבר - הדבר שהוא שמירה אליו . ובודאי האברים וצורתן הוא פעולת השם יתברך, ויש לייחס פועל זה יותר אל השם יתברך מלייחס זה אל פועל הטבע. רק כי המכסה שהוא לעין, שהוא שמירת העין, יש לייחס זה יותר אל הטבע . כך גוף המצוה סדר השם יתברך , רק שמירת המצוה, שהוא מצוה דרבנן , דבר זה גזרו ופעלו חכמים, והם בני אדם, ויש לייחס אותם אל הטבע, כי השם יתברך סדר אותם לפועל זה .

3וכמו ששמירת העין ושאר אברים נכנסין בגדר הבריאה, כך גם כן הגזירות שגזרו חכמים לשמירת המצות נכנסים בגדר התורה . לכך חייב לברך עליהם 'אשר קדשנו וכו" כמו על מצות התורה . וכן לכל דבר שבעולם יש שמירה ותיקון גם כן, שהשם יתברך סדר אותו בחכמתו שיהיה נשמר מן ההיזק, ודבר זה ידוע למי שיודע בענין זה . ואיך לא תהיה שמירה למצות שבתורה, שיותר צריך שמירה אל המצות במה ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), ויש לחוש שיתקלקלו, ולפיכך צריך לגדרים וסייגים ולשמירה, כמו אברי האדם . וכל אשר הוא תחת השמש יש לו שמירה , אשר על ידי אותה שמירה נשמר שלא יבא לידי קלקול, כך צריך שמירה וגדר למצות התורה .

4וכמו שהשמירה של האבר אין ראוי להיות שומר אל השומר, מפני שאי אפשר שיהיה טפל אצל הדבר שהוא טפל בעצמו, רק הדבר הוא טפל אצל העיקר . ולכך אמרו גם כן בכל מקום שאין גוזרין גזירה לגזירה . כי הגזירה האחת, שהיא שמירה אצל המצוה, מתחברת עם המצוה עצמה, וטפילה היא אצל העיקר. אבל גזירה לגזירה אין לגזור, כי אין הדבר טפל רק אל דבר שהוא עיקר, ודבר זה ענין מופלג מאוד .

5הרי התבאר ענין אלו מצות, שהם מתחברים לתורה בחבור גמור במה שהם שמירת התורה, כמו שמתחבר השומר עם האבר, עד שיכנוס בגדרו, עד ששם אבר נקרא עליו . וכך אלו מצות שהם גדר לתורה, אין ספק שיכנסו בגדר אחד עם התורה, עד כי שם 'תורה' נאמר עליהם כאחד . ודבר זה מבואר מאוד .

6הרביעי הם מצות שאינם לסייג ולגדר, ובכלל הזה המצות שתקנו בזמן מן הזמנים, כמו נר חנוכה וכיוצא בזה . ובזה נפלה השאלה יותר, באיזה צד יתקשרו מצות אלו עם מצות התורה, עד שאינם תורה בפני עצמם, ואין כאן שתי תורות, רק תורה אחת . וכאשר תעיין בדבר זה, גם כן* דבר זה אין קשיא. כי במה שכל המצות שהם מדבריהם כלם מיישרים האדם , עד שהושלם בכל המעשים הראוים להיות נעשים , ויהיה מרוחק מן המעשים אשר ראוי להתרחק מהם, מפני זה הכל ביחד הישרה אחת .

7ואין לשאול , אם כן למה אינם נתונים מן השם יתברך . וזה כדכתיב (ר' בראשית ב, ז) "ויפח באפיו רוח* נשמת חיים" , והדברים הטבעים כולם הם מן הטבע . והטבע פועלת, שכך השם יתברך סדר* את הטבע לפעול דברים הטבעיים . וכך זה בעצמו , כי אין ראוי שיהיה הכל בשוה ; כי הדברים אשר הם דברים עליונים, ויש להם שכל עליון, כמו שהם מצות התורה , הם מן השם יתברך. והדברים אשר אינם כל כך שכל אלקי עליון, והם מצות דבריהם, הם מן שכל החכמים . שכמו שסדר השם יתברך הטבע, שהטבע פועלת הדבר שהוא גשמי ברצון השם יתברך , והדבר אשר הוא נבדל בלתי גשמי הוא מן השם יתברך, ושניהם משלימים את האדם, כך זה בעצמו הדבר שהוא שכל אלקי לגמרי , ראוי שיהיה פועל זה השם יתברך, והדבר שאינו כך שכל* אלקי סדר השם יתברך את החכמים, כמו שסדר הטבע לפעול אשר שייך לפעול, ועל ידי שניהם התורה היא שלימות האדם .

8ומה שסידר השם יתברך את החכמים להיות מתקנים מה שראוי לתקן, כבר זה הוא מבואר בכתוב, דכתיב (דברים יז, יא) "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך"*. הרי כי סידר השם יתברך החכמים לתקן מה שראוי לפי השגתם. ואין אדם שיאמר מה שפעל הטבע שאינו מן השם יתברך, כי הוא יתברך סידר הטבע . וכך דבר זה בעצמו, מה שתקנו חכמים הכל הוא מן השם יתברך, אשר סידר את החכמים לפעול בשכלם מה שראוי לתקן . ומפני זה אנו מברכין גם על מצות אלו שתקנו חכמים 'אשר קדשנו במצותיו וצונו' כדאיתא בפרק ב' דשבת (כג.), לומר כי הכל סדר השם יתברך . הרי הוא מבואר כאשר תעיין בדברים אלו, שהכל כאשר ראוי להיות.

9ובפרק ב' דיבמות (כא.), אמר רב , רמז לשניות מן התורה, שנאמר (ויקרא יח, כז) "את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ", "האל" קשות , מכלל דאיכא רכות , ומה ניהו, שניות. רב יהודה אמר [מהכא], (קהלת יב, ט) "איזן וחקר תיקן משלים הרבה" . אמר עולא, קודם שבא שלמה היתה התורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ותקן לה אזנים . רבי אושעיה אמר מהכא, (משלי ד, טו) "פרעהו אל תעבור בו שטה מעליו" . אמר רב אשי, משל דרבי אושעיה למה הדבר דומה, לאדם משמר פרדס. משמרו בחוץ כולו משתמר, מבפנים - שלפניו משתמר . והא דרב אשי ברותא* היא, התם שלפניו מיהא משתמר, הכא אי לאו שניות, פגע בערוה גופה. רב כהנא אמר מהכא, (ויקרא יח, ל) "ושמרתם את משמרתי" , עשו משמרת למשמרתי . אמר ליה אביי לרב יוסף, הא דאורייתא היא . אמר ליה, מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, עד כאן.

10כאשר תעיין בדברים אלו, תמצא כי כל אחד נתן טעם מיוחד למצות שגזרו חכמים . כי ראוי להתרחק מדברים שהם גם כן חטא . ואם שאינו כל כך כמו החטא שהיא ערוה מן התורה, מכל מקום הוא חטא גם כן . ומפני כך גזרו שניות, כי הערוה אסורה בשביל שהיא תועבה חמורה , אם כן השניה שהוא פחות מזה, אינו קשה, אבל הוא רך - בחטא . כי הדבר שהוא קרוב לדבר הקשה הוא רך ממנו, אבל אי אפשר שיהיה האחד חטא קשה, והקרוב אליו לא נחשב חטא כלל, זה אינו, רק כי האחד הוא קשה וחמור, ומה שגזרו הוא קרוב לזה . כמו איסור שבת, המלאכה היא חמורה, והשבות - שהוא איסור דרבנן - הוא גם כן חטא, ואף שאינו כל כך חמור . וזהו ענין מה שגזרו חכמים .

11ולרב יהודה , הגזירות שגזרו חכמים על דברי תורה הם* השלמה למצות, שאילו לא היה שניות לערוה לא היו המצות אחוזים אל ישראל רק היו עוברים על המצות, כמו הקופה כאשר אין לה אזנים אין הקופה נאחזת אל נושא הקופה, רק על ידי האזנים נאחזת הקופה . וכך על ידי מצות דרבנן יש אל התורה אחיזה, ואינה נופלת רק עומדת .

12ולדעת רבי אושעיה , מה שגזרו חכמים הוא הפרישה והרחקה מן החטא לגמרי. ודבר זה מעלה גדולה לאדם כאשר האדם מרחיק עצמו מן החטא. וזה שאמר (משלי ד, טו) "פרעהו אל תעבור בו שטה מעליו", כלומר שיתרחק* מן החטא לגמרי , ואין זה רק הרחקה והפרשה מן החטא לגמרי .

13ורב כהנא יליף לה מדכתיב (ויקרא יח, ל) "ושמרתם את משמרתי", עשו משמרת למשמרתי. וזה כמו שאמרנו למעלה , כי השם יתברך נתן התורה לאדם, והוא שמירה לאדם מן ההפסד ליתן לו החיים . ודבר זה הוא מן השם יתברך, ואתם עשו משמרת לדבר זה . כמו שתמצא באברים החשובים, שסדר השם יתברך שמירה לאברים ההם על ידי הטבע , ובשביל כך בריאת האבר בריאה שלימה. וכך כאשר יש משמרת למצוה, אז המצוה היא בשלימות, ואם אין משמרת למשמרת, אין המצוה בשלימות . מכל מקום מדברי כולם נלמוד טעם ברור, כי אי אפשר בלא מצות חכמים .