באר הגולה, באר א ג

1ובפרק עושין פסין (עירובין כא:), "ויותר מהמה בני הזהר" (קהלת יב, יב) , [הזהר] יותר בדברי סופרים מבדברי תורה . שדברי תורה עשה ולא תעשה, ודברי סופרים העובר עליהם חייב מיתה . ואם תאמר, הואיל ויש בהם ממש, מפני מה לא נכתבו, "עשות ספרים הרבה אין קץ" (שם), עד כאן.

2ובזה גם כן הרבו התלונה , איך דבר זה אפשר שיהיה יותר נזהר בדברי סופרים משיהיה נזהר בדברי תורה . אבל דבר זה אין תמיה כלל, כי כבר אמרנו כי גזירת חכמים אשר גזרו הוא הדבר אשר ראוי לפי חכמתם . ואין ספק אחר שהאדם הוא גם כן אנושי, יותר* עונשו ממהר לבא . וזה כי האדם אשר הוא טבעי, אם הוא חטא בדבר הטבעי, שיתקרב אל האש, הוא נכוה מיד, יותר משאילו היה חוטא בדברים האלקיים. שאם אכל תרומה בטומאה , אף כי חטא בדבר קדוש אלקי, שהתרומה קדושה , אינו* כמו מי שחטא בדברים הטבעיים כי תכף שנותן אצבעו באש מיד נשרף האצבע . וזהו מפני שהאדם הוא טבעי בעצמו, ולכך בעולם הזה, שהוא טבעי , אם עושה כנגד הטבע, ממהר לבא עונשו עליו. אבל מי שאוכל תרומה בטומאה, שחטא בדברים אלקיים לגמרי, עונשו יותר לעולם הבא שאינו טבעי , ואם בא עליו עונש בעולם הזה, אינו ממהר כל כך לבא . וכך הדבר הזה בעצמו; כאשר הוא חוטא בגזירת חכמים, שהם השכל האנושי, על זה בא עליו העונש מיד, כי שכל זה קרוב אליו בעולם הזה מכח גזירת חכמים . והחוטא במצות התורה שהם אלקיים עונשו יותר בעולם הבא, אשר העולם [הבא] הוא אלקי, ואינו קרוב אליו. אף על גב שלענין החטא בעולם הבא בודאי עונש המצוה שהיא בתורה יותר , מכל מקום העונש ממהר לבוא בעולם הזה על גזירת חכמים, במה שהוא חוטא במדריגת שכל שהוא בעולם הזה, לכך מקבל מיתה ומסתלק מן העולם הזה . וכאשר תדקדק בזה, תמצא שהדבר הזה ברור מאוד. כי מצות התורה בעבור שהם ממדריגה עליונה מאוד, אף כי העונש עליהם חמור וקשה מאוד, מכל מקום לענין זה שהעונש ממהר לבא - בדבר זה מצות דרבנן חמור יותר, מפני שגזרו אותם רבנן, ממהר המיתה לבוא, ונכוה האדם בגזירתם ובגחלתם , לפי שעבר דבר שהוא קרוב אל האדם ביותר, כמו שהיא* גזירה דרבנן .

3ועוד יש בדבר זה מה שאמר כי העובר על דבריהם חייב מיתה ענין מופלג מאוד. וזה כי כמו שאמרנו כי גזירות דרבנן הם נקראים גדר לתורה , וכמו שהגדר הוא מבדיל וחוצץ בין דבר לדבר , כך מצות דרבנן הם מבדילים ומפרישים את האדם מן החטא. ואם לא היו מצות דרבנן, היה בא האדם לידי חטא ביותר, ועל ידם הוא מובדל מן החטא . ודבר כמו זה נחשב כמו צורה והשלמה לדבר , כי צורת הדבר הוא הבדל דבר מדבר . וכאילו היו מצות דרבנן שהם מבדילין אותו מן החטא, הם* נחשבים כמו צורה והשלמה לגוף המצוה, מאחר שעל ידם הוא ההבדל מן החטא. וכאשר חוטא, ומבטל הגדר, דבר זה הוא בטול הצורה וההשלמה, ואין לך העדר כמו זה, כאשר מבטל דבר שנחשב צורה והשלמה לדבר . ולכך בא עליו ההעדר והמיתה גם כן כאשר הוא נותן העדר ובטול לדבר שהוא כמו צורה והשלמה . וזה שאמר (קהלת י, ח) "פורץ גדר ישכנו נחש", כלומר מי שפורץ דבר שהוא גדר, דהיינו דבר שהוא מבדיל בין דבר [לדבר], שזהו ענין הגדר, ומפני שמבטל דבר שהוא כמו צורה, שהוא הבדל דבר מדבר, ודבר זה בודאי נחשב העדר, ולפיכך ישכנו הנחש, שהוא ההעדר , שהביא הנחש ההעדר והמיתה לעולם . ודבר זה ענין מבואר בחכמה . ולפיכך בכל מקום שזכרו גדר שלא יבא האדם לחטא, אמרו העובר על גדרם בא עליו המיתה .

4במסכת ברכות (ד:) , שלא יבא האדם מן השדה ויאמר אוכל קמעא, ואשתה קמעא , ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, נמצא אם עושה כן חוטפתו שינה, וישן כל הלילה. אלא אדם בא מן השדה, יכנוס לבית המדרש, אם רגיל לקרות יקרא, ואם רגיל לשנות ישנה, ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, עד כאן. הרי זכרו אצל זה 'כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה'. משום שהם גדרו שלא יבא האדם לבטל קריאת שמע והתפילה שלא יאכל קודם . ומי שעובר על הגדר שגדרו שלא יבא לידי איסור לכך ישכנו נחש כמו שאמרנו. כי על ידי גדר חכמים יש הבדל בין דבר לדבר כמו שהתבאר , וכאשר יש הבדל בין דבר לדבר זה נחשב צורתו, כי כל צורה הוא ההבדל בין דבר לדבר. ובסלוק ההבדל, דבר זה נחשב בטול הצורה, כאשר מבטל דבר שהוא צורה. לכך ראוי שיהיה בטל צורתו גם כן, ויהיה מקבל מיתה . והרי דבר זה מבואר למעלה, שאם אין איסור שניות הוא בא לעבור גוף עריות . ולפיכך העובר איסור שניות נותן העדר ובטול למצוה, ולכך ראוי הוא עצמו אל ההעדר .

5ואמר 'אם תאמר, אם יש בהם ממש מפני מה לא נכתבו'. פירוש, אף אם אין ראוי שיהיו נכתבים עם התורה בשביל ההפרש שביניהם, כמו שאמרנו , אבל למה לא נכתבו בפני עצמן, כמו כל ספרי קודש . ואמר על זה (קהלת יב, יב) "עשות ספרים הרבה אין קץ" . רוצה לומר, כי אין דברי חכמים מתדמים לדברי תורה, כי דברי תורה הם יסוד המצוה*, ודברי חכמים הם הדברים הפרטיים שהם למצוה . ודברים הפרטיים הולכים לבלתי תכלית, ומפני שאין קץ להם, לכן לא נכתבו כלל. שאם היו נכתבין מקצת מהן, היה דבר חסר, כיון שאי* אפשר לכתוב הכל . ולפיכך לא נכתבו כלל, ואפילו מקצתן לא נכתבו , והדבר הזה מבואר .