באר הגולה, באר א ז

1אמנם מה שאמרו כי גרעו בתורה, שהתורה אמרה (דברים כה, ג) "ארבעים יכנו", והם אמרו (מכות כב.) מספר המכות ל"ט . מה שחושבין עליהם דבר זה הוא כמו שנתבאר , כי החלוף במעלת החכמה הוא שגורם לזה . כי להם בפרט היה מקובל בידם חכמה אלקית מפי אדון כל הנביאים . וכמו שאמרו (אבות פ"א מ"א) 'משה קבל תורה מסיני ומסרה וכו" . וכך היו מקבלים החכמה האלקית זה מזה, דור אחר דור, עד דורות האחרונים. וכבר תמצא זה בחבור גור אריה בפרשת כי תצא (דברים פכ"ה אות ג) כי המקובל אצלם כי מספר המכות ארבעים כנגד יצירת האדם שנוצר בארבעים יום, כמו שידוע דבר זה , וגמר יצירתו הוא ביום ארבעים . והחטא שהאדם חוטא הוא בא לאדם מצד החומר בלבד, כי מצד הצורה אין חטא כלל, ואלמלא לא היה החומר, היה האדם קדוש וטהור מן החטא , רק כי ההעדר דבר בחומר . ודבר זה מבואר לכל, כי החטא הראשון היה בא מן האשה , שהיא חמרית בערך האיש, שהוא נחשב כמו צורה . וידוע* כי הצורה חלה באחרונה . ואם כן הצורה חלה באדם ביום ארבעים, כמשפט הצורה שחלה באחרונה.

2וכאשר האדם הוא בחטא, גם הצורה, שהיא* עומד בחומר, בחטא. ולכך אמר "ארבעים יכנו". כי הטעם של* מלקות שיש להכותו ארבעים, כנגד יצירת* הולד, רוצה לומר יצירה זאת שנבראת בארבעים יום, יצירה רעה היא*, לכך יש להכותו כפי מספר היצירה שהיא רעה . וכאשר הוא בחטא אז משפט ארבעים מכות יש עליו כנגד יצירת החומר עם צורתו, אשר חלה ביום ארבעים. אבל כאשר הוא מכה אותו ל"ט, וקבל העונש שהוא מצד החומר, אזי אין בצורה חטא, ושב להיות טהור. כלל הדבר, כי ההכאה שייך גם כן לצורה כאשר הצורה מחובר לחומר, והמחובר לטמא טמא . אבל מצד עצם הצורה, אין חטא בה. ולכך כאשר אמר "ארבעים יכנו", וזה שייך לצורה גם כן כאשר הצורה יש לה חבור אל החומר. אבל שיהיה שייך הכאה לצורה בלבד מצד עצמה, זה לא שייך. וכאשר מונה כל אחד ואחד בפני עצמו , אז האחרון נגד הצורה שהיא חלה ביום ארבעים, ואין בעצם הצורה חטא וחסרון, ולכך אין מלקין אותו רק ל"ט. הרי דבר זה חכמה עליונה מופלאה .

3והכתוב מוכח כך בפירוש. שהכתוב הפסיק בין "במספר" ובין "ארבעים" . שאם היה מחובר "במספר" אל "ארבעים", הייתי אומר שכאשר הוא סופר אחד אחד כאשר מלקין אותו, יכה אותו ארבעים, כי לשון "מספר" הוא ספירה של אחד אחד . ודבר זה אינו, כי כאשר הוא מלקה אותו וסופר אחד אחר אחד, אין המכות ארבעים. ולכך מחלק מלת "במספר" מן "ארבעים", ואמר "ארבעים יכנו", כלומר שיש עליו עונש "ארבעים יכנו". אבל כאשר מכה אותו וסופר אחד אחד, אין המכות אלא* ל"ט .

4ובגמרא קאמר (מכות כב:), מאי טעמא דתנא קמא דמלקין אותו ל"ט , אי כתיב 'ארבעים יכנו במספר' כדקאמרת , אבל השתא דכתיב "במספר ארבעים", מספר הסוכם ומשלים לארבעים . רוצה לומר כי מלת "במספר" אינו דבוק אל "ארבעים" , שאם כן הוי ליה למכתב 'ארבעים יכנו במספר'. אבל פירוש "במספר", שהוא סוכם ומשלים ל"ארבעים". וגם זה דקדוק מופלא מאוד בחכמה . ורש"י ז"ל פירש (דברים כה, ב) 'אילו היה נקוד "בַּמספר" בפתח כו" . ורוצה לומר, אילו כתב "בַּמספר" בפתח, הייתי מפרש במספר הידוע, דהיינו "ארבעים יכנו" . אבל כיון דכתיב בשוא*, אי אפשר לפרש במספר הידוע, דאם כן היה נקוד "בַּמספר" בפתח. ומה שפירש רש"י שהוא סמוך , אין פירושו שהוא סמוך בשביל השוא, דלא מצאנו כאשר ב' השמוש בשוא, שהוא מורה סמיכות, ומכל שכן לסמוך לפסוק של אחריו. רק רוצה לומר שאין פירושו מספר הידוע, ויהיה פירושו "והכהו כדי רשעתו" במספר הידוע, דהיינו "ארבעים יכנו" הכתוב אחריו . גם אי אפשר לפרש "והכהו כדי רשעתו" במספר ארבעים בלא ידיעה , שאין זה במשמעות כלל לומר 'במספר ארבעים' . רק הוי ליה לכתוב 'מספר ארבעים'. ולפיכך פירושו 'במספר הסוכם ומשלים ארבעים יכנו' .

5וכאשר תבין עוד דברים הנאמנין בענין מספר ל"ט מכות, שחסרו חכמים אחד, והוא עוד יותר עמוק . וזה כי הדבר ששיערה התורה, אין ספק שיש לו טעם . דמיון זה שאמרה תורה "ארבעים יכנו", שהטעם הוא נגד יצירת הולד שנוצר בארבעים יום, ולכך אמרה תורה "ארבעים יכנו", כאילו אמרה שיש להכות אותו נגד היצירה שהיא בארבעים יום . אמנם אי אפשר להכות אותו ארבעים במספר, כי האחרון לא שייך בו ספירה, כי הספירה היא פרטית, והאחרון שבימי היצירה שהוא גומר ומשלים , אין שייך בו ספירה פרטית. ולכך כאשר זכר הכתוב המכות בכלל, ולא דרך פרט, אמר "ארבעים יכנו", שהדין הוא להכותו ארבעים נגד יצירת הולד. אבל הספירה אחד אחר אחד, אין באחרון ספירה פרטית, רק עד ל"ט . וזהו סוד הכתוב גם כן שאמר (ויקרא כג, טז) "תספרו חמשים", ולא היתה הספירה רק מ"ט (רש"י שם). כי החמישים הוא המשלים, והמשלים אינו פרטי, ואין בו ספירה. ולפיכך אי אפשר לפרש רק הסוכם ומשלים מספר החמשים*. ומכל מקום כאשר יזכיר הכלל אמר "תספרו חמשים יום" . וכאשר תבין תדע כי זהו פירוש הראשון . ואלו הם דרכי חכמה וסודי התורה, שהם עמוקים מני ים .

6וכאשר התבאר לך דברים אלו, אז תשתה בצמאה* את כל דבריהם , האסור והמותר, הפסול והכשר, הטמא וטהור יחדיו . ואין דבריהם תוספת וגרעון חס ושלום על תורת משה , רק הם מצטרפים ומתחברים עם תורת משה . והם עטרת תפארת לראשה , מגלים טוב טעמה ופירושה . והם גדר לפרישות ולקדושה, השומרים אותם - עולם הבא להם לירושה . ובעולם הזה מקבל ברכה וקדושה . וכבר אמרנו כי אל המבקש עלילות דברים, לא יספיק לו שום תשובה, כי יחפוש עוד דברים אחרים . אך מה שמצאנו שהיו שואלים השבנו, ואם ללצים הוא יליץ, ולענוים, שהוא מודה על האמת , יתן השם יתברך חנו וחסדו עליהם . ובזה נפסקה* התלונה הזאת.