באר הגולה, באר ב יא

1בפרק הבא על יבמתו (יבמות סב:), תנו רבנן, האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו , והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר (ישעיה נח, ט) "אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני" . גם זה מצאתי בכלל תלונתם , כי נראה להם דבר זה קצת ערוה כאשר מזדווג לקרובים. ואם היה חס ושלום שום גנאי ואיסור בעניין זה, הרי עמרם נשא יוכבד דודתו , ויצאו ממנו משה ואהרן ומרים , עמודי כל העולם . רק כי איסור ערוה הם לפי התורה, אבל כאשר לא נתנה תורה, אין כאן איסור . ואדרבא, הדעת נותן לקרב ולא לרחק , והרי יעקב נשא שתי אחיות (בראשית כט, טז-ל). ומה שאסרה התורה כל עריות הכתובות בתורה, הם חוק, כמו שאר חקים שבתורה . אבל כאשר אין איסור מן התורה, כמו בת אחותו שלא אסרה התורה, וכיון שלא אסרה, אדרבא, הקירוב אל קרוביו הוא הגון וטוב, ואין טוב יותר מזה .

2וזה שאמרו 'האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר "אז תקרא וה' יענה וגו'". ורוצה לומר, כי יש לאדם להתחבר אל אשר יש לו חבור אליו . כי השכנים - האדם קרוב אליהם מצד הדירה, והכתוב אומר (משלי כז, י) "טוב שכן קרוב מאח רחוק" . ויש לאדם חבור אל קרוביו, שהם בשר ודם שלו . וכן יש לאדם קרוב וחבור אל עמו , ועל זה אמר 'המלוה סלע לעני בשעת דחקו, דכתיב (שמות כב, כד) "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך", רוצה לומר שהעני שהוא עמו יש לו לקרבו ולהלות לו . וכן כאשר נושא בת אחותו, הרי* זה הקירוב הגמור, שהרי האיש והאשה נעשו אדם אחד, כמו שאמר הכתוב (בראשית ב, כד) "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" .

3וזכר סדר הקירוב; מתחלה אמר 'האוהב את שכניו' , ואין האהבה רק בנפשו, ואין זה קירוב בפעל המעשה, רק אהבה בלבד . ואחר כך 'והמקרב את קרוביו' אליו, וזהו בודאי קירוב , והוא יותר קירוב . ואחר כך אמר 'והנושא בת אחותו', והוא קירוב עוד יותר, כי אשתו כגופו (ברכות כד.) . ויותר מהכל, כאשר מלוה לעני בשעת דוחקו, שדבר זה הוא חסרון כיס אליו, והוא מחסר עצמו ומלוה לאחר, דבר זה הוא חבור גמור, כאילו נחשבים אדם אחד לגמרי , והדברים [האלו] יש לך להבין מאוד .

4ולפיכך נאמר עליו (ישעיה נח, ט) "אז תקרא וה' יענה וגו'". וזה מפני שכתוב גם כן (דברים ד, ז) "ומי [גוי] גדול אשר לו אלקים קרובים אליו בכל קראינו אליו" . ודבר זה מפני שישראל נקראו קרובים אל השם יתברך, שהרי ישראל 'בניו' נקראים . ומפני שהם קרובים אליו, לכך קרוב השם יתברך גם כן אליהם לשמוע קול שלהם בתפלתם לפניו . ולפיכך אדם כמו זה, שהוא מקרב את אשר קרובים אליו, כן השם יתברך לישראל*, אשר נקראו "עם קרובו" (תהלים קמח, יד), מקרב אותם ושומע תפילתם . ודבר זה מבואר . והארכנו בזה לבאר לך, כי כל דבריהם הם בחכמה עליונה, כי כאשר גבהו שמים מארץ, כן גבהו מחשבותיהם ממחשבותינו .