באר הגולה, באר ב ב

1ופרק* קמא דמכות (ה:) מה שאמרו אצל עדים זוממים 'לא הרגו, נהרגין' , דכתיב (דברים יט, יט) "כאשר זמם", ולא כאשר עשה (רש"י שם). ועל דבר זה מרמזים באצבע , ואומרים כי דבר זה הוא "כחומץ לשנים וכעשן לעינים" (משלי י, כו) להחמיר על מי שלא עשה יותר ממי שעשה. ועם כי לא היה צריך להשיב על זה, כי אין משפטי התורה נמוס בני אדם, אבל הם מצוה אלקית כמו שהתבאר , וכך קבלו המצות איש מפי איש , ואין הולכים בזה אחר הסברא של אדם, ויהיה זה כאחד ממצות התורה שהם נעלמות גם כן מבני אדם . מכל מקום האמת לא אחשה עד אשים כאור צדקם , למען ידעו כל עמי הארץ כי לא כמחשבת בני אדם מחשבות חכמים הראשונים . ועם כי דבר זה כבר נתן הרב רבינו משה ברבי נחמן ז"ל בפירוש התורה טעם לשבח בפרשת שופטים (דברים יט, יט) , נוסיף* לזה עוד דברים גדולים, ויהיו נראים ונכרים דברי אמת .

2וראשונה יש לך לדעת, כי דין זה שהוא מיתת בית דין, הוא שבא הקבלה כי יש לדרוש העדים שהעידו בנפש בשבע דרישות ובשבע חקירות , וכל חכם וחכם לפי עומק חכמתו היה מוסיף חקירות, שכל המוסיף לחקור העדים הרי זה משובח (סנהדרין מ.). וכל זה כי חמור מאוד מאוד שפיכת דם האדם אשר נברא בצלם אלקים , אם לא הדבר מוכרח מאוד מצד הדין המחייב. ואם יאמר האדם מכל שכן היו מרבים שופכי דמים, שיסמוך על זה, וירבו בשפיכות דם . דבר זה אינו, כי הדברים האלו אמורים כאשר אין צורך שעה, וכל ישראל הם צדיקים, כאשר ראוי שיהיו צדיקים וכשרים . ואף אם אחד חוטא , לא יהיה נמשך אדם אחריו. אבל אם הדור פרוץ ויש לחוש שמא ירבו חוטאים בישראל, כבר אמרו חכמים (סנהדרין מו.) מכין ועונשים וממיתין* שלא מן הדין, הכל לפי צורך הזמן, ולפי הענין . ודבר זה כבר נזכר במקומו . אבל כאשר אין חשש לפריצת הדור, והם צדיקים, יש לדון כראוי משפט צדק .

3ואם יקשה , אם כן לא יהיה* החוטא מקבל עונשו . דבר זה אין קשיא, כי מי יפקוד אותו על חטאו אם יהרוג במסתרים, או יגלה עריות או יגנוב , הלא אותו שידע הכל, לפניו כחשיכה כאורה (ר' תהלים קלט, יב), הוא הדיין והוא העד (אבות פ"ד מכ"ב) . ויהיה גם כן דבר זה כאילו עשה בסתר, שודאי יהיה נפקד על חטאו בכלל ופרט . ולכך לא יומת רק אם מדת הדין נותן שיומת בבית דין, אז ידין אותו למיתה.

4ולכך הדין דין אמת מה שאמרו (מכות ה:) 'הרגו אין נהרגין, לא הרגו נהרגין'. שאף כי מצד גודל העבירה יותר ראוי שיהיה חייב מיתה כשהרגו, מכל מקום מצד עצם הדין ראוי יותר להיות נהרגין כשלא הרגו ויזמו להרוג . ואף כי עדים זוממין לא עשו מעשה , רק שחשבו לעשות, וכדכתיב (דברים יט, יט) "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו". והוא ענין מחשבה בלבד, וכדכתיב (ר' איכה ב, יז) "בצע ה' את אשר זמם". וכן (תהלים קמ, ט) "זממו אל תפק", וכן הרבה . ומפני שענשו של עד זומם מפני אשר "זמם לעשות לאחיו", לכך כאשר המחשבה עוד בנמצא, וזהו קודם שהרגו, שאז נמצא המחשבה, וניכר המחשבה כאשר בית דין עוסקים בעדות זה , ואז שייך "ובערת הרע מקרבך" (דברים יט, יט). אבל כאשר נעשה הדין, ושוב אינו נמצא עוד מחשבת העדות, ואין כאן רושם מעשה. שאילו הרגו בידים, אף שכבר עבר, הלא עשה המעשה, והמעשה הוא לפנינו. אבל המחשבה , אם נהרג, לא נקרא המעשה על שמו, כי בית דין עשו, ואין מצד השכל שיהיה חייב מיתה . וכאשר המחשבה היא נמצאת מחשבת רע, אז יש לבער את החושב שיש בו מחשבה זאת. וכאשר העידו נמצא בהם המחשבה, לכך יש לקיים בם "ובערת הרע מקרבך". אבל כאשר לא נמצא המחשבה, שכבר עברה, אין כאן דין . ודבר זה יש לו טוב טעם ודעת .

5ועוד תדע להבין דברי חכמים העמוקים, והם דברי אמת מה שאמרו 'כאשר זמם, ולא כאשר עשה', כי זהו מסגולת המחשבה. וזה כי אין ראוי לפי הסברה* שיהיה דין עד זומם למיתה, שהרי אין כאן רק מחשבה בלבד. ומה שהתורה חייבה את עד זומם מיתה, הוא בשביל שראוי שתהיה המחשבה שהיה רוצה לעשות לאחיו - נהפך אותה המחשבה עליו בעצמו. והוא היה חושב להרגו, יהיה נהפך עליו, ויהיה דינו להיות נהרג. וכמו שאמר הכתוב (דברים יט, יט) "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו". ולמה הוצרכה התורה לתלות הטעם בזה . אבל התורה אמרה שישוב המחשבה בראשו אשר חשב לעשות, תהיה אותה המחשבה נהפך עליו .

6ומצינו בכל מקום כי ראוי לפי השכל כי אשר חשב מחשבת און, נהפך אותה המחשבה עצמה על החושב. כמו שאמר (ר' אסתר ט, כה) "ישוב מחשבת המן על ראשו אשר חשב לאבד היהודים", וכן בכל מקום . וזה כי המחשבה קלה היא להיות נהפך על החושב, כאשר המחשבה אינה יוצא לפעל, והיא נהפכת על החושב. משל זה מי שזורק אבן על דבר אחד, שאם אין אותו דבר מקבל האבן, אזי האבן נהפך על הזורק, כי יתהפך האבן עליו . ולפיכך אמרו ז"ל (שבת צז.) 'כל החושד בכשרים לוקה בגופו'. כי כאשר חושד חבירו במחשבתו, והרי חבירו אינו מקבל אותה מחשבה, שהרי היא שקר, ולכך המשפט שתהיה אותה מחשבה נהפכת על החושב עצמו. כי המחשבה אינה רק כמו זורק אבן בדבר אחד, אם אותו דבר מקבל האבן, אין האבן חוזר עליו. ואם אין מקבל האבן, אותה המחשבה פועל בו, כי נהפך עליו . ובודאי דבר זה למדו ממה שחייבה התורה עד זומם מיתה 'כאשר זמם ולא כאשר עשה' . כי כאשר העד עדיין במחשבתו אשר חושב לעשות, הרי אותה המחשבה נהפכת עליו, עד שהוא נידון באותה מחשבה . שהרי הוא עצמו עוסק בדבר זה להרוג, ובקל יאמר על זה שיהיה נהפך על החושב, מאחר שהוא חושב לעשות, ודבר שהוא קל שיצא אל הפעל, הוא יוצא אל הפעל . אבל כאשר עשה, אין שייך לומר שתהיה המחשבה נהפכת עליו כלל. כי קרוב להיות נדון העד במחשבה שהוא היה רוצה לעשות , וכמו שאמר אחשורוש כאשר אמרו (אסתר ז, ט) "גם הנה העץ אשר עשה המן וגו' ואמר המלך תלוהו עליו", כי מחשבתו יהיה נהפך עליו. אבל אם המעשה כבר נעשה, כיון שאין שייך לומר זה, אינו נדון למיתה . ולפיכך אמרו החושד בכשרים לוקה בגופו, כי החשד עצמו שחושד את אחד ובמחשבתו שכך עשה אדם אחד והוא לא עשה, אותה מחשבה נהפך עליו ונלקה בגופו .

7ואם קשה, דסוף סוף כיון שגרם מיתה לחבירו, והעיד שקר, למה לא יהיה נדון למיתה חטא גדול כמו זה. כי כבר אמרנו כי המשפטים הם שנים ; המשפט האחד, מצד הדין בעצמו. כי התורה היא תורת אמת, מדברת מצד הדין בעצמו . כי אין ראוי מי שהעיד שקר, ולא עשה מעשה , שבית דין ימיתו אותו שיהיה חייב מיתה. וכן אין לפי דין תורה שאם אמר אחד לחבירו 'תהרוג זה', והרגו, ואף אם שכרו שיהרוג את זה, אין הדין שיהיה חייב מיתה השוכר אותו . וזה מצד התורה, שהיא חכמה , שלא חייבה רק מי שעושה מעשה בידים, כמו שאמר הכתוב (דברים כא, ז) "ידינו לא שפכה את הדם" . ולפי התורה אינו חייב מיתה רק כאשר משפטו למות לגמרי, ואם חסר אל העושה כחוט השערה* שאין נותן הדין להיות דמו נשפך, אין דמו נשפך. כי הכל משוער בלא פחות ובלא יתר כלל, כי אין בית דין יכולין להמית אותו חציו . ולפיכך אמרה תורה האלקית שהוא פטור מדין אדם, ודינו הוא אצל השם יתברך , אשר הוא יתן לו דינו ומשפטו כפי אשר עשה, אף כחוט השערה לא יוסיף ולא יפחת , וכל זה מצד התורה . ודבר זה כאשר אין לחוש לקלקול הדור שכל אחד יעשה כך, וזה כאשר היה הדור דור צדיק, ומזה דברה התורה . אבל אם אין הדור צדיק, ויש לחוש שיהיו פורצים יותר ויותר, על זה אמרו (סנהדרין מו.) מכין ועונשין שלא מן הדין. כי זה בא לקלקל רבים כמו שאמרנו. וניתן* ביד בית דין לתקן פרצת הדור, לא שיקבעו הלכה לדורות כך, רק הוראת שעה בלבד כפי הדור .

8וכבר אמרנו , שגם כן אל יקשה לך שיהיה החוטא נשכר מי שעשה החטא . ועל זה אמרנו כי משפטו אצל השם יתברך . וכאשר הדור הוא דור צדיק* , לא ינקה השם יתברך אדם כמו זה, רק "אל פניו ישלם לו" (דברים ז, י) . כי השם יתברך משגיח בישראל לאבד החוטאים מן הדור, ולתקן את ישראל, כאשר היה השם יתברך עם ישראל, אז הוא יתברך מאבד הרשעים ועושה דין בהם . וכמו שאמרו ז"ל (מכות י:) אחד הרג במזיד, ואין עדים לזה, ואחד הרג בשוגג, ואין עדים. זה אינו נידון, וזה אינו גולה. הקב"ה מזמן אותם לפונדק אחד, ושם עדים; מי שהרג בשוגג עולה בסולם, ואותו שהרג מזיד עומד למטה, ונופל על המזיד. זה נהרג, וזה גולה. וכך אמרו, מי שחייב מיתה ואין עדים בדבר, אם חייב סקילה נופל מן הגג ומת. וכן כל ד' מיתות, כמו שמבואר בגמרא . הרי לך, כי כאשר השם יתברך עם ישראל, כל אשר חייב מיתה לא ינצל מידו בעולם הזה, ונוטל שלו .

9וכמו שאמר הכתוב (שמות כג, ז) "ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע" . ומה צריך לטעם שלא יהרוג צדיק ונקי, שאמר "כי לא אצדיק רשע". ולפיכך קבלו רז"ל (סנהדרין לג:) כי פירוש הכתוב שיצא מן בית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמוד חובה, אל תחזירהו לבית דין. שאין ראוי לבית דין שהם בית דין צדק, מאחר שיצא זכאי, שיחזירו לדון אותו* לחובה . ואל תחשוב אם כן יהיה רשע נשכר , שאף אם יצא זכאי מידך, לא יצא זכאי מידי, "כי לא אצדיק רשע", ואני אדון אותו . ואם כן לא יקשה לך מה שאמר 'כאשר זמם ולא כאשר עשה'. שאם חטא וגרם לאחד* מיתה, אין ראוי שימות בבית דין אחר שאין כאן מעשה. ואם הוא פחות אפילו כחוט השערה , בית דין לא יעשו אף כחוט השערה יותר מן האמת והצדק, והקב"ה יתן לו דינו הצדק, בלא פחות ולא יותר. רק אם לא היה נעשה המעשה, אז בודאי ראוי שתהיה אותה מחשבה נהפכת עליו כאשר חשב לעשות. וכך ראוי שתהיה המחשבה נהפכת על החושב, כמו שאמרנו. והנה דבריהם דברי חכמה ואמת לגמרי .