באר הגולה, באר ב ד

1ופרק ד' מיתות (סנהדרין סז:), אמר אביי, הלכות כשפים כהלכות שבת; יש מהן בסקילה, ויש פטור אבל אסור, ויש מותר לכתחילה . העושה מעשה חייב מיתה* . והאוחז העינים, פטור אבל אסור . ויש מהן מותר לכתחילה, כרב חנינא ורב אושעיא, כל מעלי שבתא* הוי עסקי בספר יצירה, ועבדי להו עגלא תלתא, ואכלי ליה , עד כאן. ואמרו , כיון שאמר 'ג' מיני כשפים הם' , יש ללמוד שדבר זה הוא כישוף, והתירו כשפים . ודבר זה חס ושלום, לא עלה על דעתם. אך מפני שרז"ל מפרשים לשון "כשפים" 'שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סז:) , פירוש, מה שנגזר מצבא עליונים על הארץ, הם משנים ומבטלים . כי העולם הזה נוהג על ידי העליונים , והכשפים מבטלים אשר נגזר מצבא עליונים. בשביל כך נקרא דמבטל* גזירת עליונים, אף על ידי שם , בלשון 'כשפים'.

2ועוד כי פירוש 'ג' מיני כשפים', רוצה לומר, שנראה לאדם שהוא כשוף, אבל אינו כשוף. ודבר זה הוא מבואר מעצמו, כי נמצא כך במקומות הרבה , ואין להביא ראיה מן השם . וכי בשביל שאמרו 'ג' מיני כשפים הם' יהיה שם כישוף עליו , שאמרו כך הלשון בשביל שנים אחרים שהם כשפים . ודבריהם בעצמו יורה על זה; כי מאחר שאמרו כי 'ג' מיני כשפים הם', ואמרו כי אחד אסור וחייב עליו סקילה, אם כן אותו אשר התירו אינו כשוף . רק מפני שאינו דבר טבעי קרא לו השם הזה. ואמר, כי אף שנראה שהוא כשוף, הוא מחולק מן דבר שהוא כשוף. כי מה שעסקו בספר יצירה, ואברי להו עגלא תלתא, הוא מותר לגמרי. כי זהו דרך סדר העולם ומנהגו, שהוא יתברך מבטל גזירת עליונים, ומושל עליהם. ומפרשים חכמים שלכך נקרא הוא יתברך בשם 'שדי', שהוא שודד מערכות צבא עליונים . ואם כן למה יהיה דבר זה אסור, דבר שהוא לפי מנהג העולם. שהוא יתברך נקרא כך על שם שהוא יכול ומושל על צבא עליונים, והוא יכלתו וגבורתו בעולם . והוא כמו שאר תפילה, בשביל שהוא קורא השם יתברך, מבטל הגזירה שנגזר עליו . ולפיכך ספר יצירה, שבו הזכרת שמותיו יתברך אשר בהם ברא עולמו, "כי ביה ה' צור עולמים" (ישעיה כו, ד), שכל העולם נברא בשמותיו , אין זה דבר יוצא מסדר עולם, אף כי הוא מבטל טבעי הדברים והמנהג. דאם לא כן, היה אסור התפילה, כי התפילה מבטלת גם כן גזירת עולם הזה . וכן גם הדברים הטבעים יכול לבטל על ידי שמו יתברך. ודבר זה בודאי מותר, כי אל השם יתברך בודאי כח לבטל טבעי הדברים, ואין זה דבר יוצא מסדר העולם .

3ודבר מקובל לחכמי ישראל, שבשם של ע"ב קרע משה את הים, שהרי יש בג' פסוקים זה אחר זה בכל אחד ע"ב אותיות . וזה ראיה שהזכיר משה שמו יתברך על הים, ובשמו קרע אותו . ובשם של מ"ב קלל אלישע את הנערים , שהרי דווקא מ"ב היו נהרגים . והרי היו פועלים בשם , שהזכירו שמו יתברך, וענה אותם* בשמו. ואין זה מה שעוסק בספרי היצירה כי אם הזכרת שמותיו יתברך, אשר בהם ברא העולם. ואיך אפשר לאדם לומר כי הזכרת השמות שבהם ברא העולם עצמו הוא יוצא מסדר הבריאה . לכך אמרו שהוא מותר לגמרי .

4ותלו* הדבר במלאכת שבת, ולא בשאר איסור , ואף על גב שאין מצוה בתורה שלא תמצא בה גם כן איסור מן התורה, ואיסור דרבנן , ומותר לגמרי. ואם כן היה יכול לתלות בשאר איסורים גם כן, שיש שהוא אסור מן התורה, ויש פטור אבל אסור, ויש מותר לכתחילה. רק בשביל הדמיון והשווי שביניהם ; וזה כי בשבת אסור לתקן מלאכתו, שאין מלאכה ראוי בשבת, כי בו העולם נשלם , ובדבר שהוא שלם אין מלאכה . ויש שהוא מלאכה גמורה, ואסור מן התורה. ויש שאינו כל כך מלאכה, ואסור מדרבנן. ויש שאין המלאכה מבטל כלל השבת, מפני שאינו נחשב מלאכה. וכמו שאין ראוי לעשות מלאכה בשבת, מפני שנשלם העולם ביום הזה, כך אין ראוי לעשות מלאכה בעולם שנגמר לשנות דבר ממנו על ידי כשפים. כי העולם הוא שלם, ובדבר שלם אין שנוי . והעושה מעשה לשנות דבר בעולם על ידי כשפים, חייב מיתה. ושאינו עושה מעשה, פטור אבל אסור. ויש מותר לכתחילה, מפני שלא נקרא שנוי בעולם מה שעושה על ידי שמותיו יתברך, שאין זה שנוי לעולם, כי כל הנמצאים נבראו גם כן בשמו. ואין זה יציאה מסדר העולם מה שמזכיר שמו יתברך, ומבטל טבעי* הדברים .

5כלל הדבר , דבר זה לא נקרא שנוי, רק הוא הויה , כי כל הדברים שמו יתברך פועל אותם, וכן הדברים הנזכרים בספר יצירה שמו יתברך פועל. והוא דומה לבריאה לגמרי, שלא היה פועל בבריאת הטבע . כי כאשר היו עוסקין בספר יצירה, והיו מזכירין שמותיו , היה יוצא לפעל איזה דברים שראוים לצאת לפעל . ודברים אלו הם דברי חכמה, שהיו יודעים להבדיל בין הדברים כפי מה שהוא כל דבר. ולא כמו הכסיל שהוא הולך בחושך (ר' קהלת ב, יד), ולא ידע בין דברים המותרים ובין דברים האסורים .

6ועוד אמרו מה שאסרו חכמים לשתות זוגות הוא ענין כשפים . ואין הדבר כך, וכי איך לא יאמין האדם במזמור (תהילים צ״א:א׳) "יושב בסתר עליון", שם נזכר בפירוש שצריך האדם שמירה מן המזיקין . וכי הדבר הזה רע ללמוד האדם על מה הם שולטים, להיות נשמר מהם. והנה דבר זה חכמה גדולה, ללמד האדם שיהיה ניצול מן המזיקין. אבל חס ושלום שיהיו פועלים בזה, רק להגן ולהציל . והרי דניאל קרא אותו נבוכדנצר (דניאל ד, ו) "רב חרטומיא", רוצה לומר גדול שבמכשפים כלם. ועוד כתיב (דניאל א, כ) "וכל דבר חכמה ובינה אשר שאל מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל החרטומים האשפים אשר בכל מדינות מלכותו", וזה מוכח שידעו כישוף . וחס ושלום שיהיו הם מכשפים, רק* להציל עצמם. ומפני שידעו בחכמתם שהשדים שולטים במי שאוכל או שותה שתים, היו מצילין האדם מזה, ולימדו אותו שאל יאכל שתים ואל ישתה שתים .

7וענין זה הוא חכמה נפלאה מאוד, צריך גם כן לגלות לפרש מה שמקובל מפי חכמים . כי השם יתברך כאשר ברא עולמו, יש בריאה שאינו עצם הבריאה, רק הם נמשכים אחר עצם הבריאה, ואינם עיקר הבריאה . וכבר בארנו זה למעלה גם כן . ודבר זה תמצא בנבראים גשמיים, ובנבראים* בלתי גשמיים. כמו הרוחות והשדים, והם אינם עצם הבריאה, אבל הם נמשכים לבריאה, וטפילים* אצל הבריאה . ובדברים הגשמיים, כמו התולעים וכיוצא בזה, אין בהן בריאה , רק בשביל שאין הבריאה זולתם , ומכל מקום אינם עצם הבריאה . ודבר זה נקרא 'שניות', כי בעצם ובראשונה אין בהם בריאה כלל, רק הם שניות לבריאה. לכך הם שולטים במקום שיש שניות, כי זהו כחם .

8והוא אמרם בפרק קמא דברכות (ה.), כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו , שנאמר (תהלים קמט, ו) "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". וביאור זה, כי "רוממות אל" שהוא יתברך יחיד בעליונים, והוא מרומם על הכל , וזהו קריאת שמע . וכאשר האדם מתדבק באחדותו יתברך, האחדות שלו מבטל כח המזיקים, שאין בהם רק השניות, לטעם שנתבאר . ומה שאמר 'כאילו אוחז חרב של שתי פיות', כי חרב של שתי פיות הוא מחודד מכל צד, ואינו כמו שאר חרב שאין לו רק פה אחד, ובאותה צד הוא חד , ואצל השני אינו חד, ושם אפשר שיהיה נחלק . אבל חרב שהוא בעל שתי פיות, הוא חד כולו משני צדדין. וזה עצמו ההפרש שיש בין אחדות השם יתברך, ובין אחדות שאר הנמצאים. כי שאר הנמצאים נמצא בהם גם כן האחדות, והוא אחדות מצד מה, אבל אין זה אחדות לגמרי. כמו מלך בשר ודם הוא אחד, שאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד (חולין ס:) , ואין זה אחדות לגמרי, רק מצד מה. והוא בצד המלכות הוא אחד, ומצד האנושית אינו אחד . אבל השם יתברך אחד לגמרי מכל צד . ולפיכך אמר 'כאילו אוחז חרב של שתי* פיות', שהוא כולו חד, ואין בו חלוק. ובזה האחדות הגמור מבטל כח המזיקים, שאין שולטים רק מצד השניות . גם מה שאמר 'חרב של שתי פיות', כי הכחות האלו הם מחולקים מתחלפים, שאין זה כזה, כמו שידוע למבינים . על זה אמר 'חרב של שתי פיות', שהוא חד לימין ולשמאל, כמו שאמר (תהלים צא, ז) "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" , ועל ידי חרב הזה שיש לו שתי פיות, חותך משני צדדין. ודברים אלו הם עמוקים, אין כאן מקומם . רק התבאר בזה כי דבריהם הם בנוים על דברי חכמה עליונה .

9פרק חלק (סנהדרין קא.), אמרו שם שמותר לשאול בשרי שמן ושרי ביצה. ויש בני אדם שחושבים דבר זה שהוא כישוף . ואלו לא ידעו מענין כשפים. שאילו היה דבר זה שיפעול השד פעולה מה יוצא ממנהגו של עולם, היה זה קשיא, והיה נראה כשפים. אבל דבר שאינו שום פעל כלל לשנות בעולם בדבר מה, רק להגיד לו דבר, או שיראה לו דבר , מבלתי שנוי במנהגו של עולם, לא יפול על זה שם 'כשפים', כלל ואין ספק בזה . ולפיכך בפרק הפועלים (ב"מ קז:) אמרינן, רב אזיל לבי קברי* , עביד מה דעביד . אמר, תשעים ותשעה בעין הרע, ואחד בדרך ארץ. ופירש רש"י (שם) יודע היה ללחוש על הקבר, ולדעת באיזה מיתה מת , עד כאן. וכיוצא בזה מה שאמרו בפרק ד' מיתות (סנהדרין סה:) קברו של אביך יוכיח . ועניין זה גם כן, שיודע היה ללחוש, עד שידע שאביו לא היה נדון בשבת. שאין שייך בזה כשפים, כי לא נקרא 'כשפים' רק מי שהוא עושה פעולות זרות בעולם, לגדל ולהצמיח או להפסיד, ודבר זה נקרא 'כשפים' . אבל להגיד לו דבר, או להראות לו דבר, ואין כאן פעל יוצא ממנהגו של עולם, אין זה כשפים. כי אין זה רק כי השד יש לו חבור אליו , בלי היזק . ולפיכך אמרו (סנהדרין סז:) העושה מעשה חייב מיתה, והאוחז עינים פטור אבל אסור. והטעם כמו שאמרנו, שאין ענין כשפים רק מי שהוא פועל דבר באמת*. והאוחז עינים, שנראה שעושה מעשה, ואינו עושה מעשה, פטור אבל אסור, ודבר זה מבואר. והאומר דבר בזה , אינו יודע על מה יפול שם 'כשפים'. כי שם 'כשפים' כמו שפירשו רז"ל (שם) שמכחישין פמליא של מעלה . אבל דבר שאינו מעשה כלל, רק להגיד דבר, או להראות לו דבר, אין כאן פעולה יוצא ממנהגו של עולם. ופעל זה היו עושים על ידי השבעה, שהיו משביעים אותם וגוזרין עליהם בשם ה' , כמו מי שמשביע העד בשם ה' שיגיד לו דבר , כך היו משביעים אותם שיגידו להם דבר מה שרוצים . וכמו שאם היה מלאך או שד אמר לו דבר מעצמו, וכי איסור היה בזה. וכך אם הוא משביע אותו עד שיאמר לו דבר גם כן מותר, ואין הפרש . כי אין כאן פעולה יוצא ממנהגו של עולם רק שהוא מגיד לו דבר שלא ידע .

10אמנם מעשה אוב וידעוני, דבר זה אסור , אף על גב* שאין זה רק שהוא שואל בלבד. מפני שהיה מעלה המת אחר שנסתלק מן העולם , ואין לו חבור עוד אל העולם, והוא* מעלה אותו, וכדכתיב (ש"א כח, יא) "את שמואל העלי לי" , "ראיתי עולים מן הארץ" (שם פסוק יג) . ואין שינוי גדול מזה , כי המת אין לו שייכות אל העולם, וכמו שאמר שמואל (שם פסוק טו) "למה הרגזתני לעלות" . אבל לשאול המלאך, או שאר כחות , אין זה שנוי. כי כמה פעמים המלאך נשלח בעולם לכמה דברים , ולפיכך אף אם משביע אותו להגיד לו דבר, זה אין איסור. ואין המת נשלח להגיד דברים בעולם, רק הוא מסולק מן העולם , והדבר הזה מבואר. כלל הדבר, אילו היה הדבר הזה להביא עושר או גבורה, או להפסיד דבר, וכיוצא בזה, היה זה פועל זר להביא דבר שלא בדרך הטבע ומנהגו של עולם, והיה זה נקרא 'כשפים'. אבל דבר זה להגיד לו דבר, שאין הדבר חידוש בריאה בעולם כלל, לא יפול בענין זה שם 'כשפים'. ומכל שכן כאשר הוא על ידי לחש , שכל לחש הוא על ידי שמות, דבר זה אינו כלל דבר שהוא יוצא מן מנהגו של עולם .

11כלל הדבר , כי חכמים היו בתורה, ועמדו על מצות התורה, ולא הלכו בתורה כעור שאינו יודע להבדיל* בין דבר לדבר . כי את אשר ראוי להרחיק, הרחיקו בשתי ידים , וגם הוסיפו בגזירות ובחומרות מאוד מאוד . כי כך ראוי בדברי תורה ובמצותיה, אף בדבר אחד מן התורה , חזקו ואמצו את התורה מה שהחכמה והשכל נותן. אבל דבר שאינו ראוי להרחיק מצד התורה, אף כי נותן דעת ההמוני שיש להרחיק . ואם כן , לא יהיה האדם יודע להבדיל בין דבר לדבר, רק יהיה נמשל כבהמות נדמה . וכמו שראוי להרחיק בתכלית ההרחק הדבר שאין ראוי לעשות לפי התורה, כך אין ראוי להרחיק דבר שאינו כנגד התורה . והסכל* יחשוב כאשר מוסיף בכמו דברים אלו, הוא חיזוק אל התורה, ודבר זה אינו חיזוק, רק בטול התורה . ולכך הזהירה התורה על זקן שהוא ממרא ומחדש דבר מעצמו . רק כי התורה נתנה הכל ביד החכמים , ואם לא כן , לא יהיה כאן תורה שכלית, רק כל אחד יאמר מה שנראה לו, ויאמר כי דבר זה ראוי להרחיק, ודבר זה ראוי לעשות, ויהיה חס ושלום בטול התורה . לכך הזהירה על זה .

12הוריות פרק ג' (יג:), עשרה דברים קשים לתלמוד ; העובר תחת אפסר של גמל כו' . עוד שם, ה' דברים משכחים את התלמוד; האוכל ממה שאוכל* עכבר כו' . ובפרק ב' דנדה (יז.), הזורק צפרניו רשע, גונזן צדיק, שורפן חסיד , עד כאן. ודברים אלו מרחיקים . ולא ידענו למה מרחיקים אותם; אם הם מרחיקים אותם מפני שאין הדעת נותן שעל ידי זה יבא היזק לאדם, אם כן היה להם לתמוה על חרטומי מצרים ומכשפיה, שעל ידי לחשים ומעשים היו פועלים דברים גדולים . ואם כן למה יהיו מכחישים שאפשר שעל ידי פעולה מה יבא לידי היזק, כמו אלו שזכרו. כי ידעו כאשר יפעל פעולות אלו על זה שולט המזיק. וכי רעה עשו כאשר ידעו אלו דברים בקבלה מן החכמים הראשונים, והזהירו בני אדם בזה .

13ואם רצו בזה שיהיה האדם תמים עם ה' (דברים יח, יג), ולא ישמור עצמו מן המזיקין, רק ילך לפי תומו בכל מעשיו, והוא יתברך ישמור אותו. דבר זה אין הדעת נותן, כי אין סומכין על הנס (ר' פסחים סד:) בכמו דברים אלו כלל . כי השם יתברך נתן לאדם חכמה ודעת, שיהיה בכל מעשיו אדם שכלי, ולמה לא ישמור עצמו מן הדברים המזיקים . ודניאל נקרא "רב חרטומיא" (דניאל ד, ו) בשביל שידע ענין הכשוף ומעשה השדים, שידע לשמור מן ההיזק . ואם ציוה בתורה (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם ה' אלקיך", ולא ילך אחר דברים כמו אלו , דבר זה שלא יפעול ויעשה דבר מה על ידי דברים אלו, לומר כי שעה זו טובה לזה , וכן שאר דברים , דבר זה נקרא שיצא האדם מן התמימות . אבל לשמור עצמו מן ההיזק, בודאי זה מעשה של אדם חכם שמתבונן על דרכיו, ולא שייך בזה נחוש ולא כישוף . ודבר זה ברור, אין צריך להאריך בדבר שהוא מבואר. ולא מחכמה מדברים מי שאמר עליהם כי לא נכון הוא דבר זה. ועוד יש הרבה דברים שנראה לבריות שראוי להרחיק אותם, והם קרבו אותם , והכל הוא כמו שאמרנו .