באר הגולה, באר ב ה

1בפרק קמא דיומא (כב:) , אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר איבה* כנחש , אינו תלמיד חכם. והכתיב (ויקרא יט, יח) "לא תקום ולא תטור", ההוא בממון הוא דכתיב. דתניא, איזה היא נקימה, ואיזו היא נטירה, אמר לו השאילני קרדומך , אמר לו לאו. למחר אמר הוא השאלני קרדומך, אמר איני רוצה להשאילך כדרך שלא השאלתני, זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה, אומר לו השאלני מגלך, אמר לו לאו. למחר אמר ליה השאילני קרדומך, ואמר לו הילך, ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה . וצערא דגופא לא, והתניא, הנעלבים ואינן עולבים, שומעין חרפתן ואינן משיבים, עושין מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה, לא) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" . לעולם דנקיט ליה בליביה . והא דאמר רבא, כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו. דמפייסין ליה ומפייס .

2ודברים אלו אינם רוצים לקבלם*, והם מרחיקים את דברים אלו שיהיה נוטר ונוקם. אבל לאיש המשכיל, הם דברי חכמה מאוד מאוד. כי דבר זה בשביל מדת השכל בתלמיד חכם , כי ראוי לשכל* שיהיה מעמיד מדותיו, כי השכל כל ענינו במשפט ודין . וכבר נתבאר זה באריכות כי השכל רוצה הדברים המחויבים להיות, כי זהו ענין השכל בעצמו שהוא מחוייב מוכרח להיות, והדבר הזה מבואר . ולפיכך מדת תלמיד חכם שאינו מוותר, כי הויתור והדין שני הפכים הם, כי הויתור אינו דין . וזה שאמרו 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש אינו תלמיד חכם'. רוצה לומר, שכל עוד שהוא יותר נוקם ונוטר, ואינו מוותר, הוא מדת השכל, שמעמיד כל דבריו בהכרח ובחיוב . והפך זה אשר הוא נוטה אחרי החומר, אין בו דין כלל, שאין בו מדת השכל שהוא דין . ודבר זה מבואר, כי הויתור אינו דין . ודע, כי מה שנאמר על השם יתברך כי הוא "אל קנא נוקם ונוטר ובעל חמה" (ר' נחום א, ב), חס ושלום שיהיה אצלו מן המדות האלו , רק הכל נאמר שהוא יתברך רחוק בתכלית מן הגשם, ונבדל ממנו לגמרי , וכל אשר הוא נבדל מן הגשם אינו מוותר . והיינו כאשר אין ראוי לוותר, ואם השכל נותן שיש לוותר, הנה גם כן דבר זה שכלי, שיש לוותר . אבל הויתור כאשר אין השכל מחייב, אין זה פעל שכלי.

3וזהו שאמרו בפרק הפרה (ב"ק נ.), אמר רב חנינא, כל האומר הקב"ה וותרן , יוותרו לו חייו , שנאמר (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". הרי שכל בעל דת חייב זה* , כי אין* ראוי לומר שהוא יתברך מוותר דבר, שאם כן לא היה דרכיו שכל. כי השכל נוהג במשפט ובחיוב, שכן השכל מחייב הדבר . והדברים האפשרים ואינם דין, אינם מושכלים כלל . ולפיכך האומר הקב"ה וותרן, ואם כן יהיה הנהגתו יוצא מן השכל , וחס ושלום לומר כך, לכך יוותרו לו חייו . וכך הוא אצל תלמיד חכם, כאשר מוותר שלא לצורך ובחנם, הוא דבר יוצא מן השכל, אשר הנהגתו על פי החיוב דוקא.

4אמנם עם כל זה , אין ראוי שיצא מתלמיד חכם, שהוא שכלי, פעל רע שאין טוב . והיינו דאמר (יומא כג.) 'דנקט ליה בליביה', שלא יהיה דבר זה רק בלבו, אשר הוא השכל , ומצד השכל אין ראוי לוותר כלל. אבל שיהיה יוצא אל הפעל, דבר זה אינו, שיהיה פועל רע. אף אם אדם עשה רע לו, חס ושלום שיהיה נוקם ומשלם לו בפעל, רק בלבו, שהוא השכל, מצד הזה אין וויתור כלל. ולכך אמר 'דנקיט ליה בלביה', הוא השכל, כי השכל אין ראוי לוותר כלל. אבל הפעולה מצורף לזה הנפש הפועלת , ואליהם אין ראוי מדה זאת . ודבר זה כאשר לא בקש ממנו למחול לו, ואז אם היה מוחל לו, והוא לא בקש, היה זה וויתור*, שהוא לא בקש למחול. אבל אם בקש שימחול, אין זה וויתור, ומחויב למחול לו .

5כלל הדבר , ענין זה, שאין ראוי לוותר בחנם, שדבר זה אינו שכלי כלל. כי השכל אין בו וויתור, רק כאשר הוא ראוי לפי השכל . ולכך כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, שהוא אדם שכלי, מפני שזה הדבר ראוי לשכל, שאינו מוותר. וכאשר הוא נוקם ונוטר כנחש, הוא שכלי גמור . לכך על השם יתברך כתוב שהוא (נחום א, ב) "אל קנוא ונוקם", כי כך ראוי אל מי שהוא שכלי . ולכך אמר (יומא כג.) כי אין דבר זה (-ש)ראוי שיהיה בפעל לעשות מעשה להרע לאחר, כי המעשה לנפש, לא אל השכל לבד . אבל בממון אף זה אסור, שאין ראוי שיהיה בו נקימה ונטירה כלל . והדברים האלו הם אמת ואמונה, ואין ספק בהן. ותמה אני על השואלים, שהיה להם לדקדק בדברי חכמים, שאמרו 'כל תלמיד חכם וכו" . שמוכח מדבריהם כי דבר זה מחוייב אל השכל, במה שהוא שכל. וכך הוא אמת, כי מדה זאת מחויב אל השכל. וגם אין יוצא מזה שום דבר רע, שאין זה רק בלבבו. וגם זה כאשר אין מבקש שימחול לו על מה שעשה. וכאשר ידעו חכמים בחכמתם שדבר זה ראוי אל השכל, ועם כל זה אין יוצא ממנו דבר רע בפעל, כמו שאמר 'דנקט ליה בלביה', לכך אמרו 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר אינו תלמיד חכם'. כי דבר זה לחזק ולתת מעלה אל השכל, אשר כל דבריו במשפט, ולא בויתור . והדברים מוכרחים* לכל בעל דעת. אבל שיהיה פועל רע אל זולתו, דבר זה אינו כלל .