באר הגולה, באר ב ט

1פרק ב'* דנדרים (כ:), שהתירו חכמים ביאה שלא כדרכה . ודבר זה הוא זר בעיניהם מאוד מאוד, עד שכל רודפיה* הזילוה, ואומרים כי ראו ערותה . ומעתה נשאל אותם; אם התימה באלו הדברים מהוצאת שכבת זרע לבטלה, הלא כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות איסו"ב פכ"א ה"ט) שלא הותר רק אם אינו מוציא ש"ז לבטלה . ולפי* הרמב"ם ז"ל, לא באו לומר רק כי העראה, והוא נשיקת אבר , מותר שלא כדרכו. כי אם היה שלא כדרכו אסור, היה אסור אפילו נשיקת אבר, דהיינו העראה . ובכל מקום נקרא אף נשיקת אבר בלבד 'תשמיש' . ועל זה אמר שהותרה ביאה שלא כדרכה, והיינו העראה, והוא נשיקת אבר . אם כן מצד זה אין כאן קשיא . וכי מי הם שהפליגו בעונש הוצאת ש"ז לבטלה יותר מהם. ובפרק* כל היד (נדה יג.), תניא רבי אליעזר אומר, כל האוחז באמה ומשתין, כאילו מביא מבול לעולם. ומפרש שם הטעם, וכל כך למה, מפני שמוציא ש"ז לבטלה . הנה הגידו ולא כחשו בחומר איסור זה, בחומר העונש האוחז באמה, ואיך יהיו מקילים בענין זה חס ושלום, שהוא הוצאת ש"ז לבטלה .

2ומזה תראה , כי כל דברי חכמים באמת ובמשפט התורה, כי זה ראוי להחמיר מצד הדין והחכמה. כי מי שמבין דברים אלו, אשר רמזו חכמים בחכמתם גודל החטא הזה, כי לדעת רבי אליעזר הוא כאילו הביא מבול לעולם. רוצה לומר, כי אין ספק שמי שמשחית הזרע, הוא מבטל הויה, שהיה ראוי לבא מן הזרע תולדה . וכדי שלא יעלה על דעתך, כי אחר שאינו תולדה שלימה נבראת שיצאה לפעל, אין חשוב זה השחתה והפסד. ועל זה אמר 'כאילו הביא מבול לעולם', שהוא השחתה גמורה. שהמשחית זרעו* מבטל התחלת הויה, וזהו* הפסד גמור . ואינו דומה לשאר הפסד , כי המבטל הויה שהיא נמצא כבר, רק שלא הניח לה המשך הויה, אין מבטל עצם הויה לגמרי מן העולם, עד שלא יהיה בעולם שם הויה כלל, רק שמקצר המשך מציאתה, ואין זה כל כך, כאשר אין כאן בטול התחלת הויה, כי היה כאן הויה, רק שמבטל המשך מציאתה. אבל מי שמשחית הזרע, מצד אשר מבטל התחלת הויה, דבר זה נקרא כאילו הביא מבול לעולם . שהמבול היה השחתת המציאות, שלא יהיה נמצא המציאות, והיה בטול הויה לגמרי בדור המבול, וכדכתיב בקרא (ר' בראשית ו, ז) "אמחה את האדם מעל פני האדמה כי נחמתי אשר עשיתיו" . כי אין ענין המבול רק בטול שורש הויה מתחלתה, עד שהיה בטל התחלת הויה , כמו זה שמפסיד הזרע עד שלא יהיה כאן התחלת הויה, ועיקר שורש הויה .

3כלל הדבר , כי מי שהורג את האדם, לא היה גובר בזה על התחלת ההויה, רק שהיה גובר על המשך ההויה, ולא על התחלת הויה. אבל מי שמשחית זרעו, לכן נקרא השחתה* , כי כל השחתה הוא מתחלת ההויה , וזהו בעצמו שמביא מבול לעולם, שהמבול לא היה רק לעקור ההויה , שלא יהיה נמצא שום הויה, ולא היה שום הויה נוהג במבול , והבן זה. וכאשר* ידעו החטא הגדול הזה, שהמשחית זרע הוא חוטא במה שמשחית ומבטל שורש ההויה. כי אין האדם והבהמה שוים , והאדם הוא עיקר המציאה בעולם , והמבטל התחלת הויתו, והוא המשחית זרעו, הוא מבטל ומפסיד הויית העולם כולו*, שהאדם יחיד בתחתונים , והרי יש בזה* חומר גדול ועונש מופלא מאוד במה שהוא מבטל התחלת ההויה, ולכך הוא כאילו הביא מבול לעולם .

4ועוד יש לך להבין דברי חכמה , כי הזרע בו קשור כח נפשי אשר יוצא אל הפעל , הוא יצירת הולד, ולכך אמר שם (נדה יג.) שהוא כאילו שופך נפש . ואין הכח הזה כח פרטי, כי ההורג נפש הרי הרג נפש זה, שהוא נפש פרטי, ואין זה שייך בכח שהוא קשור בזרע, ולא שייך בזה פרטית. ולכך המשחית זרע כאילו היה מביא מבול לעולם, שהמבול הוא הכלל, ואין בו פרטית, וכן המשחית זרע, שקשור בו כח ההויה, ואין פרטי, הוא כאילו הביא מבול . ויש לך להבין עומק הדבר הזה, כי כאשר הוא אדם נברא, אז הנפש יש לו חבור ודביקות* אל הגוף , ובשביל כך הוא אדם פרטי זה, ואם נהרג, אינו נחשב מבול לעולם. אבל הזרע קשור בו כח הזרע, ואין כאן חבור גמור, רק שקשור בו כח הויה . ואין זה נחשב פרטי, רק כח הויה, ולפיכך נחשב כללי, והוא כאילו מביא מבול לעולם, שהוא בטול כללי . ואם כן איך יהיה עולה על דעת בן אדם שיהיו מקילים בדבר זה. ועוד* האריכו לשם (נדה יג.) גודל עונש זה, שנחשב כאילו עובד עבודה זרה, וכאלו הורג הנפש. ואין להאריך בדבר, שהוא מבואר בדבריהם, ובארנו זה יותר במקום אחר . אמנם אם קשה בעיניהם מה שהם מתירים החיבור שלא כדרכו, הנה דבר זה כבר בארנו (ד"ה פרק ב'), שלא בא להתיר רק תשמיש, והתשמיש נקרא העראה בלבד, דהוא נשיקת אבר לפי המפרשים , כמו שאמרנו, ולא דברו כלל מהוצאת ש"ז לבטלה.

5וכדי שתדע שכל דברי חכמים הם בחכמה עמוקה מאוד, כדי להסיר לזות שפתים ועקשות מדברי חכמים , אשר ידעו כל מצפוני החכמה, ונכנסו לפני ולפנים , אשר כל חכמי לב לא ידעו ולא השיגו אחד מדבריהם האלו, אף הקל, כל שכן בדברים אשר הם עמוקים , נפרש דבר מעט, באולי יתנו הודאה. בפרק ד' מיתות (סנהדרין נח:) סבירא לרבי אלעזר בשם רבי חנינא, בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה, חייב מיתה . ואף על גב דרבא פליג התם , לא פליג רק משום סברא זאת דלא מצאנו דבר שמותר לישראל ואסור לבן נח . מכל מקום קודם שהותר לישראל, דהיינו קודם שנתנה התורה לישראל, היה דבר זה אסור בבן נח , ובישראל דבר זה מותר . ודבר זה הוא פלא גדול, כי לא בא על ישראל להקל, רק להחמיר . אבל פירוש זה, כי קודם שנתנה תורה לישראל, לא היה להם המדריגה העליונה, עד שקבלו התורה, ואז היה להם המדריגה העליונה . ודבר זה, כי האיש והאשה יש בחבורם שני פנים; האחד, הוא החבור לפריה ורביה, כמו שהוא בחבור כל הבעלי חיים, שחבור שלהם הוא בשביל פריה ורביה, כי "לא תוהו בראה רק לשבת יצרה" (ר' ישעיה מה, יח) , ובודאי דבר זה החבור כדרכה . הבחינה השניה מצד כי האיש הוא כמו צורה לאשה , ומצד הזה יש להם חבור ביחד . והאדם שהוא שלימות הבריאה בתחתונים , ראוי שיהיה שלם . ואין בריאת האדם שלימה כי אם על ידי האשה . וזהו בחינה שניה, כי חבורם ביחד הוא השלמת האדם , והחבור הזה בכל עניין שהוא נקרא חבור, בין כדרכה ובין שלא כדרכה .

6ודעת רבי חנינא , כי אצל בן נח אין ראוי רק כדרכה, מפני שאין להם מדריגת הצורה, כי מדריגת הצורה אינו רק לישראל וכמו שהארכנו בדבר זה בחבור גבורת השם (פ"ד), עיין שם ותמצא מבואר, כי אין מעלת הצורה רק לישראל בלבד, שהם נקראים 'אדם' , ואילו האומות, כאשר נתנה התורה לישראל, אין להם דבר זה, כי הם חמריים . וכמו שאמרו ז"ל (יבמות סא.) אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם* . ולפיכך אין חבור איש ואשה מצד בחינה זאת, שיהיה האיש כמו צורה לאשה, כי אין מדריגת האומות כך. ולפיכך חבור שלהם כמו כל שאר נבראים, שהם מתחברים ביחד לפריה ורביה. אבל ישראל שיש להם מדריגת הצורה, וחבור איש ואשה מצד שהאיש כמו צורה לאשה, ומצד הזה החבור . ואין החבור אצל האומות רק דוקא כדרכה, משום פריה ורביה, כמו בהמה וחיה. רק אצל ישראל חבור שלהם חבור חומר וצורה, ולפיכך בכל ענין, בין כדרכה ובין שלא כדרכה, הוא חבור חומר לצורה, אף שלא כדרכה . ומי שמבין המשל שהביא רבי לראיה על זה (נדרים כ:), שאמר משל למי שלוקח בשר מן הטבח, אכלו צלי, שלוק, מבושל, בכל עניין שירצה . וביאור זה, כי אחר שהאיש נחשב כמו צורה לאשה, הכל הוא ממנו , ובכל ענין אשר הוא* משמש עמה מותר לו. וכל זה מצד שהאיש נחשב צורה אל האשה ויש לצורה חבור אל הדבר שהוא נחשב צורה לו, ואינו תולה בפריה ורביה . ולכך הותר לישראל ואסור לבן נח . וכיון שהוא מותר לישראל, מותר גם כן לבני נח , שלא מצינו דבר שמותר לישראל ואסור לבני נח. ודי בזה למי שמבין דברי חכמה ותבונה .

7ועוד יש לך להבין עניין אלו שני חבורים , האחד הוא כדרכה, והאחד שלא כדרכה. וכבר אמרנו כי חבור איש ואשה הוא חבור חומר וצורה , כמו שהתבאר דבר זה בכמה מקומות . וחבור הצורה אל החומר הוא בשני פנים, האחד הוא חבור צורה בחומר וצורה מוטבעת בחומר, והשני הוא חבור צורה לחומר, ואין הצורה מוטבעת, רק הוא צורה נבדלת . וכנגד זה הם שני חבורים; החבור האחד כדרכה, וזהו חבור גמור, עד שהצורה דבוק לגמרי בחומר . והשני, חבור הצורה הנבדלת, ואין זה כמו חבור צורה בחומר מוטבעת בו* לגמרי .

8ולכך אמר רבי חנינא (סנהדרין נח:) בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה. מפני שאין לבני נח מדריגה זאת שיש להם מעלת הצורה הנבדלת, רק חבור שלהם הוא חבור צורה לחומר שהוא מוטבע לו . ולכך אם בא בן נח על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה, שאין זה חבור הראוי, וכאילו בא על דבר שאין לו חבור אליו . אבל ישראל אשר יש להם מעלת הצורה הנבדלת, גם חבור זה הוא כראוי וכסדר, כי אין הצורה הנבדלת מוטבע בחומר לגמרי, רק שיש לצורה חבור אל החומר, ואינה מוטבע בו . ועתה יש לך להבין המשל שהביא (נדרים כ:), משל למי שלוקח בשר מן הטבח, אכלו צלי, שלוק, מבושל . כלומר, בשביל שלקחו ונתן מעות שלו בו*, מה שלוקח הוא תחת רשותו, ויכול לאכול אותו כמו שירצה, הן שלוק, הן צלי. וכך האיש שיש לו מעלת הצורה הנבדלת, עד שהאשה שהיא נמשלת כחומר, והיא תחת רשותו לגמרי . ואינו כמו הצורה שהיא מוטבעת בו, כי אז הרי הוא כמותה , ומצד הזה צריך שיהיה החבור כדרכה . אבל חבור צורה הנבדלת, בשביל שהצורה נבדלת מן החומר, והוא תחת רשות הצורה, והחבור הזה הוא בכל עניין, אף אם אינו עומד בו ומוטבע בו. ואלו דברים מופלגים בחכמה מאוד.

9ומעתה נתבארו דברי חכמים, שכאשר האדם ישכיל בהם ישמח לבו בדברים כאלו, המורים על הפלגת החכמה . ולא היה ראוי לגלות דברים אלו , אך לכבוד התורה עשינו זה , והם יליצו בעדנו . ומדבר זה תדע, בכל מקום שתמצא דבר כזה שהוא רחוק משכל האנושי, אין זה רק בשביל שדבריהם היו על פי דרכי התורה, שהוא השכל האלקי, אשר הוא למעלה משכל האנושי . והשם יתברך יכפר בעדנו, כי נכנסנו לבאר דברים שהם נפלאים. וכל זה מפני כי באו בכתב דברים אלו, אשר קראו תגר על דברים כמו אלו .

10ובפרק הנזקין (גיטין ס.) , רבי יוחנן וריש לקיש הוו מעיינו בספר אגדתא בשבת. ומקשה, והא לא נתן לכתוב . ומתרץ, משום (תהלים קיט, קכו) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" , עד כאן. כלומר כאשר הוא הזמן והעת ראוי לזה , כמו בדורות אלו שיש לחוש לשכחה, והנה "העת לעשות לה' הפרו תורתך" אף דבר שאסור, כמו לכתוב האגדות, התירו זה. וקשה לי, וכי בשביל איסור אחד, שאסור לכתוב תורה שבעל פה (גיטין ס:), הפירו כל התורה, שאמר "הפרו תורתך" . אבל נראה לומר, כי דבר זה שכתבו האגדות, בני אדם שאינם מבינים אותם לעומקם, ושהם דברי חכמה עמוקה , הם קוראים תגר על החכמים. ודבר זה בוודאי בטול כל התורה, כאשר החכמים שהם עמודי התורה, ועליהם הכל נבנה , קוראים עליהם תגר. ולכך מטעם זה אסרה תורה לכתוב תורה שבעל פה, כי תורה שבעל פה נמסר לחכמים, ואם היו כתובין, היו חולקים בני אדם עליהם, כאשר עושים . ודבר זה אין ראוי לחכמים, כי "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג, לה) . וכאשר הם כבוד ינחלו, אז יש קיום לתורה, כי שומעים ומקבלים דבריהם . אבל תורה שבכתב שנמסר למשה , על זה אין חולקין . ודי בזה .