באר הגולה, באר ג א

1הבאר השלישי מים מתוקים . טעם ערב מנופת מפיקים. תאוה לעינים, וללבות חשוקים. זכים וצרופים שבעתיים מזוקקים. טובים להשכיל*, והדעת מחזקים. נחמדים למראה מיין עתיקים. משמחים אלקים ואנשים צדיקים .

2התלונה השלישית , מה שהם מליזים על מדרשי חכמים, שנראים רחוקים מפשט הכתוב, ודבר זה עיקר התלמוד . וגם בזה נכלל מה שאומרים דברי חכמים יצאו מדקדוק הלשון בכמה מקומות , ובזה מטילים מום בקדושי עליון כאילו לא ידעו דקדוק הלשון . ודבר זה נברר בראיות ברורות* כי כל דבריהם הם דברים ברורים , והם עיקר פשט הכתוב . רק אשר לא יבינו דבריהם מפני שלא נתנו לב להבין, לא עמדו על דבריהם . כי דבריהם צריכים ביאור וחכמה, וכל דבר, קטון* או גדול, צריך לב להתבונן בו מאוד . ומפני שלא נתנו לב בדבריהם אמרו כך. ואנחנו נביא בזה היותר נראה רחוק ויותר קשה בדבריהם, כי איך אפשר לפרש כל הדברים האלה, שהם עיקר דבריהם . רק נביא מדבריהם מה שמצאנו בני אדם שהיו תמהים על דבריהם , שהם נראים להם רחוקים , וכאילו הם דברים נאמרו בדרך בני אדם המדברים דרך צחות הלשון, ואינם בכלל דברי תורה . ואין הדבר כך, רק הם עיקר פירוש התורה .

3פרק קמא* דכתובות (ה.), דרש בר קפרא, מאי דכתיב (דברים כג, יד) "ויתד תהיה לך על אזנך" , אל תקרא "אזניך", אלא 'אזנך' , שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יניח אצבעו לתוך אזניו. והיינו דאמר רבי אלעזר, מפני מה אצבעותיו של אדם משופעות כיתידות. מאי טעמא , אילימא משום דמתחלקים , כל חד וחד למילתא עביד . דאמר מר, זו זרת , וזו קמיצה , זו אמה , זו אצבע , זו גודל . אלא מאי טעמא משופעות כיתידות , שאם ישמע האדם דבר שאינו הגון, יניח אצבעו לתוך אזנו. תנא דבי רבי ישמעאל, מפני מה אוזן כולו קשה, והאליה רכה , שאם ישמע האדם דבר שאינו הגון, יכוף האליה לתוכו, עד כאן.

4ורבים יתמהו על המאמר זה , שהוא רחוק מפשט הכתוב, כי איך נפרש לפי הכוונה הזאת המשך הכתוב . ואם נאמר כי אלו ב' וג' מלות* יש לפרש כן מבלי המשך שאר הכתובים, קשה לפרש דברי התורה כך . ויותר קשה בסבה שנתנו, שלכך האצבע משופע שאם ישמע האדם דבר שאינו הגון וכו', שהסבה הזאת נראה רחוק לאדם. וכן מה שהאליה של האוזן הוא רכה בשביל שיכוף האליה לתוך האוזן אם ישמע אדם דבר שאינו הגון, כל זה אינו נכנס לאדם לאזנו .

5אמנם כאשר תחפש בדבריהם תמצא כי כל דבריהם חכמה . וזה כי האוזן הוא מקבל , ולכך כל שמיעה, מפני שנכנסין הדברים באוזן, מתורגם לשון קבלה . ומפני שהיתד הוא תקוע בדבר שנכנס בו , וסותם אותו , כתיב "ויתד תהיה לך על אזנך". ולמה כתב כך, ולא היה לו לכתוב רק 'ויתד יהיה לך', ובודאי יודע אני שהיתד הוא תקוע בדבר . אלא שבא ללמדך כי צריך האדם סתימה על המקבל, הוא אוזן גם כן , שלא יכנוס בו ענין גנאי וגנות. ואף על גב כי בתורה לא כתיב 'אזנך', רק "אזניך" , מכל מקום כתב לשון נופל על לשון . כי מפני שהפרשה הזאת מדברת "ויתד תהיה לך על אזנך", אשר היתד נכנס בנקב וסותם המקבל, והוא יהיה מוכן לעשות בור ולכסות הגנות, הוא הצואה. וכך ראוי שיהיה לך סתימה על המקבל, שהוא האוזן, שלא יקבל גנות של דבור נבלה . ולכך כתיב לשון "אזנך", והוי ליה די לכתוב 'ויתד תהיה לך' . רק מפני שהאדם צריך לעשות סתימה לאוזן שלא ישמע דבר גנאי, וכאן מדבר גם שיסתום עד שלא יהיה כאן גנאי וגנות, כתב לשון זה "ויתד תהיה לך על אזנך" . ודבר זה מבואר, ואין זה פירוש רחוק, אבל הוא קרוב וטוב, אין ספק שרמזה זה התורה ברמז לשון* שאמרה "ויתד תהיה לך על אזנך", ורמזה זה כמו שאמרנו למעלה. ותדקדק בדבר זה ותמצא דבר מופלג מאוד .

6אמנם מה שאמר שלכך אצבעות של אדם משופעות, שאם ישמע האדם דבר שאינו הגון וכו', אין זה טעם רחוק כלל. כי האדם הוא שנברא בצלם אלקים (בראשית א, כז), וצורתו בשלימות בלי חסרון, שאם לא כן, שהיה בצורתו חסרון, אין ראוי לומר עליו שנברא בצלם אלקים . ולפיכך אין ראוי שימצא חסרון בצורתו כלל, כמו שהעידו הכל על הבריאה השלימה הזאת . ואין ספק שדבר שיש לו פתיחה כשירצה, הוא טוב יותר, כמו שיש לעינים, ולפיו, ולשאר אבריו, אשר משמש בהם פתיחה כשירצה, והסתימה כשהוא צריך לו ורוצה בו, וזהו שלימות הבריאה . אמנם האוזן היא עומדת פתוחה* יותר מכל שאר אברים, ואי אפשר לסתום, אף בשעה שהוא צריך לו הסתימה בשביל שלא ישמע דבר שאין ראוי לקבל . ודבר זה אינו שלם בעצמו, ויהיה לפי זה צלם אלקים חסר. וכדי להשלים הבריאה נבראו אצבעות היד משופעות, שאם צריך אליו הסתימה, שישמש לזה האצבע .

7אמנם מה שלא היה כסוי לאוזן בעצמו, כמו שהוא לעינים ולפה. אם יאמרו לך הרופאים או בעלי טבע דברים טבעים לזה, אל תאבה להם ואל תשמע להם, כי רופאי אליל המה , לא ידעו בחכמת היצירה והבריאה כלום . אבל דבר זה הוא, מפני שהאוזן הוא משמש הקבלה בלבד, כמו שהתבאר למעלה . ושלימות הקבלה בעצמו שיהיה פתוח לקבל, ולא שיהיה לו סתימה בעצמו של אוזן שנברא לקבלה, כי יהיו שני הפכים בנושא אחד . ואמנם יש לו סתימה חוץ מן הכלי , עד שהוא כמו צמיד פתיל עליו . ולפיכך האוזן שהוא כלי הקיבול, ראוי שאין בו* סתימה בעצמו. והדברים האלו הם דברי חכמה מאוד .

8ומפני כי הוקשה לתנא דבי רבי ישמעאל, כי אין ראוי שיהיה עצם האוזן חסר סתימה, דסוף סוף האוזן בעצמו חסר , ולכך אמר שנברא לאוזן אליה שהיא רכה, שאם ישמע דבר שאינו הגון, יכוף האליה לתוך אזנו. והרי עתה תקון חסרונו באוזן עצמו. ועוד , כי אם יניח אצבעו בתוך אזנו, יהיה מטנף אצבעותיו בצואה שבאוזן, ולכך נברא לו האליה . ומפני כי האליה אינו נשאר באוזן, נבראו אצבעות ידיו משופעות שיניח אצבעו על האליה ובזה נשאר סתום, ומעתה הוא בשלימות לגמרי; כי האוזן שהוא משמש לקבלה, אין ראוי שיהיה בו סתימה. ומצד שהפתיחה הוא חסר, ראוי שיהיה השלימות בעצמו, שלא יהיה חסר בעצמו באוזן, ובזה הסתימה שלא באוזן עצמו . ובשביל שאין האליה נשאר בו, ואין זה סתימה, הרי מצד הזה הוא פתוח . רק אצבעות ידיו משופעות, שיניח אצבעו על האליה, ונשאר סתום .

9ובזה הוא דומה לגמרי לפתח הבית, שיש לו דלת, ואין הדלת נשאר סגור, כי הדלת משמש לפתיחה, והוא מניח דבר, כמו עץ, שמעכב את הדלת, שלא יהיה נפתח מעצמו . וכבר בארנו במקום אחר כי האוזן באדם דומה לדלת הבית, ולכך העבד נרצע באזנו ובדלת* (שמות כא, ו), כי האוזן והדלת שוים, והדברים האלו אין כאן מקומם . והנה בזה נתנו טעם אמיתי לצורת האדם מאוד , כאשר ישכיל האדם באלו דברים ימצא אותם נכונים אמיתיים. ולא יהא קל בעיניך דבר זה, כי על כל פנים צריך אל האוזן סתימה, כי הפתיחה לגמרי אינו ראוי, והם עיינו בענין הצורה של אדם עד שצורתו שלימה בלי חסרון. וראוי לקבל אלו הדברים באהבה , ואין הדברים רק קרובים מאוד.