באר הגולה, באר ד א

1הבאר הרביעי מים חיים , נוזלים מן אוצר השמים . במקורו לא חלו ידים . ולא שלטו בו עינים. יוצאים מעדן נובעים מים . מראיהן כקרח מזוקקים שבעתיים. מזהירים נוצצים כשמש בצהרים .

2י ש בוטה כמדקרות חרבות (משלי יב, יח).

3ה מה דברי נרגן (עפ"י משלי יח, ח) בעלי ריבות.

4ו ירחיבו פיהם (תהלים לה, כא) ולשוניהם כחרב חדה נצבות (עפ"י תהלים נז, ה).

5ד ורכים קשת לירות אל דברים חביבות.

6ה נוזלים ממעיין חיים (שיה"ש ד, טו) מנהר רחובות (עפ"י בראשית לו, לז).

7ב רוח חכמה וברוח בינה (עפ"י ישעיה יא, ב) חצובות.

8נ וצצים מזהירים כעין קלל ושלהבות (עפ"י יחזקאל א, ז).

9ב נויים לתלפיות (עפ"י שיה"ש ד, ד) תבנית היכל מחוטבות (תהלים קמד, יב).

10צ רופים ונבחנים (עפ"י ירמיה ט, ו) ברום עולם יושבות (עפ"י פסחים קיח.).

11ל חם חמודות (דניאל י, ג) סועדים הלבבות (עפ"י תהלים קד, טו).

12א מרות יקרות (עפ"י תהלים יב, ז) מנופת טובות.

13ל מוצאיהם הם חיים מרפאים מכאובות (עפ"י משלי ד, כב).

14ועתה שמים אור בהיר בשחקים (עפ"י איוב לז, כא), אור מבהיק בכל עברים, לחושך וצלמות ולא סדרים (איוב י, כב) . ודברים נעימים, והמה לחם סתרים (משלי ט, יז) , ללענה מרים . ואשר הם בכל חכמה ושכל משוערים , כאילו המה פתיות דברים זרים. ומשפטים אמת צדיקים וישרים*, נחשבים לשקרים. ולכן לבי לבי* כים יהמה, אף רוחי נשברה בקרבי, כי שמעתי דבת עם, מתעתעים ומלעיבים בדברי חמדה. בדברים שבאו בתלמוד מואסים בהם, והיה להם לזרא. והנה הרב הגדול שהיה מלא חכמה כים בכל החכמות טבעיות אלקיות למודיות, הוא הרמב"ם ז"ל, בהקדמת סדר זרעים , האריך בדברים היקרים, למד דעת את העם כגודל חכמתו בענין זה, ופתח לנו פתח חכמה, להודיע לנו כי דבריהם כולם מחמדים, והם עיקרי החכמה. ודברו בהם כאשר ראוי לחכמים להסתיר הדברים הנעלמים, כמו שהאריך הרב הגדול בנתינת טעם ודעת . וכל דבריו בכלל ופרט אין צריכים חיזוק סעד וסמך*, כי מי יסעוד ומי יסמוך* אילנא רבא, אשר כל דבריו נטועים במסמרות, ועל יובל ישלח שרשיו, ועל דבריו אין לגרוע ואין להוסיף . הלא דבריו המה המפורסמים לכל, ואשר ירצה לעמוד על דבריו, נמצאים הם לכל אדם.

15ומפני * שלא דבר הרב רק בכללות , להראות לעמים לא כמו שחושבים כי יש דברים נמצאים בדבריהם שאין בהם ממש חס ושלום, שאין הדברים כן כלל . אך בפרט המאמרים, לא פירש בהם, לב' סיבות; הא', לאריכות העניין. ובאין ספק שאם בא לפרש חכמתם, גם סדר אחד בלבד, לא יספיק זמן רב . השנית, כי ראוי להיות נזהר שלא לחלוק על דבריהם . שהם כסו והעלימו מאוד, איך יגלה הוא, ונמצא יגיע מזה חטא ואשמה. כמו שאמרו לרבי עקיבא שאמר (שבת צו:) מקושש (במדבר טו, לב) זה צלפחד. ואמרו לו, שעל כל פנים אתה עתיד ליתן הדין על זה. שאם אינו כן, אתה מוציא לעז על אותו צדיק. ואם הוא כך, אתה עתיד ליתן הדין, שהתורה כסהו, ואתה מגלה אותו. ולכן נזהר הרב שלא לחלוק על הכוונה האלקית, שסתמו את הדברים .

16אמנם המפקפקים לא ישמעו לדברים אלו , ועדיין הם קמים בחזקת יד שלהם לחלוק. ולכן ראוי להוסיף עוד לברר משפט צדק על ידי עדות ברורה, להביא ראיה ועדות נאמנה, ובחינת צדק ואמת, להשקיט התלונות בדברים ברורים , מן קצת דברים אשר הם יותר נראים זרים ורחוקים מן הדעת , והם יהיו הבחינה על שאר דברים, שכלם הם דברים יקרים. שאם הדברים אשר הם יותר רחוקים יהיו לדברי חמודות ויקרים, מכל שכן הדברים שאין כל כך להם לזרא, ובזה תושקט תלונות האנשים האלו . והדברים אשר נבאר, הם דברים אשר נמצא בספרי חכמה גנוזים וטמונים . על אותן הדברים לא נוסיף ולא נחסיר*, רק תוספת ביאור נעשה, להעלם ולהסתר הדברים ההם, עד שיקנה האדם בהם הבנה . ולא שנתפאר בדברים כאלו , כי אין ראוים אלו דברים כי אם לחכמי הלב רחב כים, ולא לאנשים כמוני .

17והנני משתטח ארצה, בפישוט ידים ורגלים לפני הקורא , ומבקש לחנן אותי בשתים; האחד, שאם יקרא דברים אלו, ולא יכנסו בלבו, שיחזור ויקרא ויעיין עוד, כי הדברים האלו לא יכנסו* בלב הקורא רק בעיון רב מאוד , כי כך הם כל דברי אמת ויושר, נראים רחוקים בתחלת העיון , ולבסוף יתגלה ויאירו כשמש בצהרים . הבקשה השנית, שאם אחר כל זה אין הדברים נכנסים לו בלבו, שיהיה הדברים האלו כאילו לא נאמרו כלל. ולא יאמר, אף שנאמר פירוש בדברים האלו, אין הפירוש נכנס בלב המעיין, שוב אין פירוש עוד , ויתלה חס ושלום חסרון בדברי חכמים. ואם כן היה תקנתנו קלקלה, לגרום שיחשוב רע על דברי חכמים. ואפשר כי זהו הטעם שלא רצו הראשונים לגלות דברי חכמים , מפני היראה שאם לא היה נכנס הפירוש בלב המעיין, ישים חס ושלום חסרון בדברי חכמים, שיאמר כי אין פירוש עוד, ופירוש זה אינו מתקבל. לכך הניחו הדבר סתום, שיאמר המעיין הנה דברי חכמים כספר החתום, ואין לעמוד עליהם כמו כל הדברים החתומים . ולכך אני שואל ומתחנן שינתן לי דבר הזה, שאם אחר העיון לא יקבל הדברים, יעביר* את דברי , ויהיו אצלו כאילו לא נאמרו כלל, ויהיו דברי חכמים אצלו כספר החתום כמו שהיה אצלו קודם שנאמרו דברים אלו.

18וקודם יש לתמוה , כי היה להם לתת לב בשאר דברים, אשר הם רובא דרובא , עד שבטלין* הם באלפים , וכלם הם דברים יקרים מסודרים, מזהירים מלמדים את האדם חכמה ויראת שמים במוסרים , אשר לא נודעו מכל חכמי העולם. וסדר התפלה והברכות , והפרישות והזהירות והקדושה והטהרה , עד שאם האדם הולך בדרכיהם, יש לו מהלכים בין העומדים הקיימים למעלה .

19וכאשר האדם , שהוא בן דעת וחכמה, מתבונן בדבריהם, נפלא בעיניו דבר זה . כי אין בדעת האדם להקיף על כל הדברים בכלל ובפרט, אם לא שקבלו החכמים הדברים מפי הנביאים . ומכל שכן פירוש המצות , שכל מי שיש לו לב להבין* יודע, כי אם לא היה פירוש שלהם, לא היה אדם יודע מצוה אחת לפרשה; מה זה שנקרא חלב . ודם איזו מין אסור, כי בתורה לא כתוב רק לעוף ולבהמה , ומשמעותו ולא חיה . ובשר בחלב , שלא נאמר רק "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט) . וכן בכל המצות, לא היה מצוה אחת, קטנה או גדולה, שנוכל לדעת פירוש המצוה, אם לא היה חכמתם הגדולה. ודבר זה נראה ונבחן לכל אדם משכיל . ואיך יבא בלב האדם לבוא* על דבריהם ולומר, שנמצא חס ושלום בדבריהם, קטן או גדול, כמו שאומרים , כאשר יראו בדבריהם דברים זרים לפי הפשט, ויחשבו בדעתם כי המאמר הזה הוא סכלות. ובדבר זה הוא דברו סרה על ה' . ואם כן , איפה היא חכמתם הרמה הנראה בשאר דברים, אשר העמיקו במצולות ים. ראוי היה להם להשיב על לבם, כי הסתום נלמד מן המפורש . כי מאחר שנראה המפורש שבדבריהם דברי חכמה עמוקה, הן עניין המשפטים, שבמשפטיהם ירדו עד עמקי תהום רבה . וכן פלפולם, שהכל דברי חכמה. ולמה יחשבו חטא ועון עליהם. והיה להם לדון עליהם, שאלמלא שטבחו טבח, וערכו שלחן לפנינו , ועליו כל מיני מעדנים, ומי יתן והיה לנו פה לאכול . ודבר זה צריכים להעיד עליו, הן חכמי ישראל, הן חכמי האומות, שהם היו לנו לעינים בתורת משה, וזולתם היינו כעורים מגששים באפילה, והיינו נלאים למצא פתח מצוה על בוריה ועל אמתתה. ולא שלא היינו יודעים פירוש שום מצוה על אמתתה, אך היינו הולכים מהפך אל הפך , להבין דבר מצוה בהפך מה שכוונה התורה . ואם כן, איך נחשוב עליהם שדברו בקצת מאמרים שנראים רחוקים מן הדעת, שלא היתה כוונתם רק לשקר לספר דברים אשר לא היו, ומכל שכן שיהיה בדעתם חס ושלום לדבר דבר שאינו באמונתו יתברך. הלא הם שהזהירו והחמירו על מי שמדבר דבר שקר .

20בפרק בתרא דפסחים , אמר רבי אלעזר, כל המחליף בדיבורו כאלו עובד עבודה זרה*. כתיב הכא (בראשית כז, יב) "והייתי בעיניו כמתעתע", וכתיב (ירמיה י, טו) "הבל המה מעשה תעתועים", עד כאן. ורצו בזה, כי המשקר הוא מתדמה לעובד עבודה זרה, שהעובד עבודה זרה דבק בשקר, כי העובד עבודה זרה עיקר חומר חטא שלו מה שהוא משקר, כי הוא יתברך אחד (דברים ו, ד), אפס זולתו , והוא משקר לעשות אלהים שהוא שקר. לכך המשקר בדברים, מתדמה לעובד אלהים שקר, שעיקר חומר שלו שהוא משקר , כי השקר אין לו רגלים , ואין לו מציאות כלל, כי זהו ענין השקר . וכך העבודה זרה, הוא* שקר ואין לו מציאות כלל . אף על גב שיש עוד עניין חטא בעובד עבודה זרה , מכל מקום במה שהכתוב מגנה עובדי עבודה זרה, ש"המה הבל מעשה תעתועים", וזה המשקר דבק גם כן בשקר ובהבל. ולפיכך נחשב כאילו עובד עבודה זרה, מצד גנות השקר והתעתועים .

21ועוד אמרו במסכת סוטה בפרק אלו נאמרין (מב.), ארבע כתות אינם מקבלים פני שכינה; כת לצים, כת שקרנים, כת חנפים, כת מספרי לשון הרע, עד כאן. הרי שאמרו כי המשקר אינו מקבל פני שכינה, כי לא יתחברו שני הפכים, כמו האמת והשקר, ביחד, מצד ההיפך שבהם . והוא יתברך נקרא "אל אמת" (תהלים לא, ו), וחותמו אמת (שבת נה.) , איך יקבל המשקר פני שכינה להתחבר עמו פנים בפנים , ודבר זה מציאות שני הפכים יחד . ועוד בכמה מקומות אשר האריכו מאוד בספור גנות המשקר, עד שאמרו הם שגדר התלמיד חכם מי שאינו משנה בדבריו, כמו שאמרו בפרק שני דבבא מציעא (כג:) . וזה כי החכמה אין בה שקר, כי לכך הוא חכמה . ואם שקר בחכמתו, אין זה חכמה, והוא דמיון. ולפיכך אין בחכם שקר , וראוי שיהיה כל עסקיו , אף דבר שאינו מגיע לחכמתו, רק הוא דבר זולת זה, מכל מקום כיון שהוא חכם, ואין מצד שהוא חכם שקר , לכך אין ראוי שימצא אצלו שקר כלל .

22ואחר כל זה, איך יהיה נהפך דבריהם , שיהיו משנים בדבריהם, ויהיו מספרים דברים בלתי אמת. אבל אם נמצא דברים בדבריהם שנראים רחוקים מהשגת האדם, הלא חכמה נסתרה בהם , והם דברי משל ומליצה בדרך חכמים. כמו שאמר הכתוב (משלי א, ו) "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם" . וכי בשביל שאין אנו עומדין על דבריהם נחשוב רע עליהם . ואין פלא גם כן אם לא יעמוד בסוד דבריהם, כמו שרחוק זמנינו* מזמן שלהם שהוא רב מאוד, כך יש הבדל בין חכמתם ובין חכמתנו כהבדל הזמנים . והכל מודים בדבר זה, כי החכמה לראשונים ולא לאחרונים . וכבר הפליגו חכמי ישראל החלוף בין הראשונים ובין האחרונים בחכמתם, כמו שהתבאר למעלה . לכך מן הדין עלינו לומר שלא נבין חדות חכמתם. ואילו היו הם עמנו בזמן אחד, אז היה ראוי לנו לחשוב על דבריהם. אבל ההבדל והחלוק בין הזמנים עושה הבדל בין חכמתם ובין חכמתנו .

23ועתה תראה כי רוב דבריהם הוא בדרך משל ומליצת החכמה . בפרק* הדר (עירובין סג.) אמר שם, כי אסור להורות בפני רבו, וחייב מיתה . איתביה, תלמיד אחד היה לרבי אליעזר, שהורה הלכה בפני רבו. אמר לה רבי אליעזר לאימא שלום אשתו, תמהני אם יוציא זה שנתו, ולא הוציא שנתו . ואמר רבה בר בר חנא, אותו תלמיד יודא בן גוריא שמו, והיה רחוק ממנו שלש פרסאות . ומתרץ, בפניו היה . ומקשה, והא רחוק ממנו ג' פרסאות קאמר . וליטעמיך , שמו ושם אביו למה לי, אלא שלא תאמר משל היה, עד כאן. הרי מפני שדרך חכמים לדבר במשל כשמדברים בדברים נפלאים, כמו זה שרבי אליעזר אמר לא יוציא זה שנתו, וכן היה, ויש לעלות* על דעת שהיה משל. לכך זכר שם אביו ומקומו, שכך היה באמת, ולא במשל. ואם כן הדברים אשר הם מופלגים, כאשר לא פירשו שאינו משל, כמו שפירשו כאן, הם דברי חכמה, והם כמו משל . ולפיכך אין לתמוה כאשר יראה בדבריהם הנראים לסכלים רחוקים מן הדעת, [ש]הם דברי חכמה. וכל שכן כאשר ימצא בדבריהם דברים שנראים חס ושלום שממעטים מכבודו יתברך, שהם דברים נסתרים. והנה נתחיל להביא קצת מדבריהם מה שהוא זר ויותר קשה מאוד, מה ששמענו וראינו בני אדם מתלוננים , וממנו נקח הבחינה על שאר דברים שאין בהם כל כך קושיא .