באר הגולה, באר ד י

1פרק רבי עקיבא (שבת פט.), כשעלה משה למרום, מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות . אמר לו, משה, אין שלום בעירך , אמר לפניו, כלום יש עבד נותן שלום לרבו. אמר [לו], היה לך לעזרני , אמר לו, "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר" (במדבר יד, יז). וגם במאמר הזה יש הרחקה לפי הנראה בתחלת הדעת . אמנם כאשר תבין הדברים אשר התבארו, אין לך תמיה בכל זה. כי התורה שנתן השם יתברך לישראל, הוא הסדר האלקי אשר סדר השם יתברך מאתו באיזה עניין יתנהגו . וסדר הזה, אין ספק שהוא על כל סדר והנהגה אשר אפשר שיהיה, עד שאין אחריו עוד. שאין לומר כי יש סדר יותר עליון ויותר נכבד, שאם כן למה היה ממעט השם יתברך בשלימות הנמצאים ומדריגתם . וזה שאמר 'כאשר עלה משה למרום מצא הקב"ה שהיה קושר כתרים* לאותיות'. פירוש, התורה היא סדר אלקי שנתן השם יתברך לישראל, והסדר הזה אי אפשר שיהיה סדר יותר עליון. ונמצא שיש כאן שני דברים, כל אחד מעלה בפני עצמו; האחד, שהתורה מצותיה אלקיים . השני, שאי אפשר שתהיה מדריגה יותר עליונה. כי כבר אפשר שתהיה אלקית, ויהיה אפשר מעלה [יותר] גדולה. שהרי נתן לבני נח תורה , ואמנם יש עוד אחר תורת נח מעלה יותר עליונה, והוא תורת ישראל . ולפיכך אמר שהיה מוצא הקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, שהכתר מורה על מעלה היותר עליון, שאין אחר זה עוד, כי זהו עניין הכתר, שאין על המלך מעלה* . ומפני שהתורה היא יותר עליון ולכך יש על האותיות שבה תגין, לומר לך שאין מעלה אחריה עוד. ואף על גב דפירוש 'היה קושר כתרים לאותיות', כי האות מצד עצמו, כמו שעטנ"ז ג"ץ, צריכים תגין (מנחות כט:), ושאר אותיות אינם צריכים תגין . מפני שהתורה עליון על כל, כמו שהתבאר, ולכך צריכים האותיות שבה, דהיינו אותיות שעטנ"ז ג"ץ, הראוי אל התגין, צריך להיות להם תגין . ואין צריך תגין בגט ושאר כתיבה, כי אם בתורה, לפי מעלת התורה צריכין האותיות תגין. הרי התגין בתורה לומר, שהתורה היא סדר אלקי שאין אחריו עוד. ולכך הקב"ה היה קושר תגין לאותיות, כי התג הזה והכתר הזה שהוא יתברך קושר, אין על זה עוד .

2ואמר הוא יתברך 'אין שלום בעירך'. כלומר שאתה חושב שאין אל האדם שייכות אל פעל זה , כאשר פעל זה מתיחס אל השם יתברך , ואין האדם משותף עם השם יתברך . והשלום מורה על השתוף, ואין עבד נותן שלום לרבו, מפני כי אין לעבד שתוף עם רבו . ועל זה אמר מכל מקום היה לך לעזרני, לומר (במדבר יד, יז) "ועתה יגדל נא כח ה'", כי אף שאין כאן שתוף אל השם יתברך שיאמר שלום, שזה מורה על שתוף, אבל מכל מקום היה לך לעזרני. כי אין הפועל פועל רק כאשר יש כאן מקבל מוכן לקבל הפעל . ולכך היה לך לעזרני, כי יש עזר מצד המקבל כאשר הוא מוכן לקבל, ואם אין מקבל נמצא, לא יפעל הפועל התחלת הפעולה . הנה יש למקבל צירוף אל הפעל הזה. בפרט אל התגין, שהם התחלת התורה , ואי אפשר לתגין בפרט שיהיה בלא מקבל. כי התגין הוא דבר דק, והוא התחלת התורה, ואם אין כאן מקבל מוכן, שהוא הנושא , אין כאן התחלה כמו זאת נמצא. אף כי היא רחוקה מן האדם התג, שהוא דבר דק ביותר , והיא התחלת התורה, מכל מקום התחלת התורה בשביל האדם, הוא המקבל, והוא יחשב נושא, ולכך האדם הוא עוזר אל התחלת התורה, והם התגין. ולפיכך היה למשה לומר "ועתה יגדל נא כח וגו'", במה שהוא המקבל, והוא נחשב נושא בפרט אל התגין הדקין, שהם צריכין נושא מקבל. ולכך משה הוא מצטרף גם אל הפועל, והוא מקבל מוכן , והוא אליו עזר. שאף על גב שאין העבד נותן שלום לרבו מצד שאין שתוף וחבור בין האדון ובין העבד, מכל מקום יש התחברות ושתוף ביניהם מצד הפעל הזה, ויש כאן עזר, כי כאשר יש נושא מוכן לקבל, דבר זה נקרא עזר, ואין זה השתתפות ממש . ולכך היה ראוי לומר למשה "ועתה יגדל נא כח ה'", כי הגדלת הכח בעולם הוא מצד המקבל, כאשר המקבל מוכן, אז הפועל יפעל , ואין צריך ביאור . וכאשר תבין דברים עמוקים, תבין כי דוקא הכתר מצד המקבלים , כי הכתר צריך לנושא, והרי הכתר הוא על האות, ויש לכתר נושא, הוא האות . ולפיכך צריך אל התגין נושא, מוכן לקבל. ובדבר זה היה למשה לעזר, כי המקבל משתתף דוקא [ב]מה שהוא הנושא, כי התג לדקותו צריך שיהיה לו מקבל מוכן . ואם לא היה משה, שהוא המקבל שיהיה מוכן, לא היה קושר כתר לאות. ולכך על זה אמר "היה לך לעזרני" כמו שהתבאר, ואין כאן מקום זה, כי הוא דבר עמוק ועמוק מאוד .