באר הגולה, באר ד יד

1פרק חלק (סנהדרין צה:), אמר רבי אבהו, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו , דכתיב (ישעיה ז, כ) "ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה", אתא הקב"ה ואדמיה ליה כגברא סבא , ואמר ליה , כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאיתיתינהו לבנייהו וקטלתנהו, מאי אמרת להו . אמר ליה , ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב . אמר ליה, היכי נעביד . אמר ליה, זיל שני נפשך . במאי אישני , אמר ליה זיל אייתי לי מספרא ואיגזיך . מהיכא , אמר ליה, זיל לההוא ביתא [ו]אייתי . אזיל, אשכחינהו מלאכי, ואידמו ליה כגברי, דקא טחני קשייתא . אמר להו , הבו לי מספרא. אמרו ליה, טחון חד גריוויה בקשייתא, ונתן לך . טחן חד גריוויה דקשייתא, ויהבו ליה מספרא. עד דאתא איחשך . אמר ליה, זיל אייתי נורא . אזיל ואייתי נורא. בהדי דקא נפח, אתלי ביה נורא בדיקניה , אזיל גזייה לרישיה וזיקניה . אמר[ו], היינו דכתיב (ישעיה ז, כ) "וגם את הזקן תספה" . אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, גרירתיה לארמאה שפיר ליה, אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה . אזיל אשכח דפא מתיבותא דנח , אמר היינו אלהא רבא דשזביה לנח מטיפנא . אמר, אי אזיל ההוא גברא ומצלח, מקרב להו לתרין בנויי קמך . שמעו בנוהי, וקטלוהו . היינו דכתיב (מ"ב יט, לז) "ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב" , עד כאן. המאמר הזה משתוממים עליו בני אדם מאוד , אף שאמר כביכול , מכל מקום נשארים במבוכה, איך הדברים אלו נאמרו על השם יתברך . ואם חפץ לפעול דבר זה ברשע, אפשר שיהיה על ידי אחר מי שהוא, ולא שיעשה הוא יתברך בעצמו. ועוד, כי אם ירצה הוא יתברך לשלם לו פעלו, איך נחשב פעל הזה, שהוא הגלוח, שהיה המגלח אותו, לעונש גדול כל כך .

2דע כי במאמר הזה בא לבאר לך המכה שהביא השם יתברך על סנחריב, איך הביא עליו המכה כפי עונשו הראוי לו, עד שמדותיו יתברך אמת . וזה כי הרשע הזה, במה שהיה מחרף ומגדף את השם יתברך, וכדכתיב קרא (ישעיה לו, כ) שאמר "מי בכל אלהי הארצות וגו'" , וראוי היה שיהיה נפרע במדה זאת, שיהיה ללעג וקלס ולחרפה, כמו שיתבאר . והשני, כי סנחריב נשאר מן המכה שהכה המלאך בהם (מ"ב יט, לה). ודבר זה תמיה גדולה, שהרשע שהוא בעצמו החוטא, יהיה* נשאר מן החיל הגדול, דאמר רבי יוחנן (סנהדרין צה:) חמשה נשארו מן החיל . ובודאי נבוכדנצר ונבוזראדן נשארו משום שרצה השם יתברך לתת להם המלוכה כמו שהיו מתנבאים עליו הנביאים . אבל הרשע סנחריב למה היה נשאר . שאין לומר שהיה השם יתברך רוצה שיהיה מלך עוד, זה אינו, שהרי נהרג (מ"ב יט, לז), ואם כן היה ראוי להיות נהרג גם כן עם החיל . ודבר זה באו לבאר במאמר הנכבד הזה, ורמזו הכתוב (ישעיה ז, כ) "ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה". וביאור עניין זה, שלכך נשאר הרשע, כדי שיקבל עוד קודם מיתתו פחיתות ושפלות, עד שהיה יותר טוב אליו שיהיה גם כן מת עם אותו חיל, והיה מיתתו בכבוד, ולא שהיה לחרפה ולבזיון, ואף אחר כל זאת היה נהרג . כי ראוי שיהיה מקבל חרפה ובזיון, כמו שהיה מחרף אלקים חיים, יהיה הוא לחרפה. ולכך נשארו גם כן שני בניו, שעל ידם היה נהרג (מ"ב יט, לז). ודווקא שני בניו היו ראוים לזה*, ולא היה נהרג על ידי אחר, כי לא היו מכירין אותו כי אם שני בניו, לפי שהיה מתנכר עצמו , רק שני בניו היו מכירין אותו. ויותר מזה הגנות והגנאי הזה שיהיה נהרג על ידי בניו, שהוא הביאם לעולם, והם הוציאו אותו מן העולם , וזה עיקר המאמר. והוא פירוש הכתוב (ישעיה ז, כ) "והיה ביום ההוא יגלח ה' וגו'", רוצה לומר שהיה משנה את עצמו וכבודו, ויתנכר נגד הבריות , והוא גנאי גדול אליו, לפי שהיה מלך גדול מכובד, עתה יסור כבודו, וישנה עצמו מן המלכות .

3ופירוש "ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה וגו' את הראש וגו' וגם את הזקן תספה", עניין זה, כי לא נשאר לו מכל חיילותיו, ואיך לא יהיה ירא אחר כל המעשים אשר עשה . ומה שהיה מתנכר עצמו מן המלכות נקרא 'גלוח', כי על ידי גלוח דרך האדם להתנכר עצמו ולשנות את עצמו . וכתיב "יגלח ה' את הראש", שהיה משנה עצמו מן המלכות, שהוא הראש . ואמר "בתער השכירה", כי לרוב היראה והפחד יהיה משתדל בחריצות, כמו מי ששוכר הדבר ומחזר אחריו מאוד , וכך יהיה מזרז עצמו לרוב היראה והפחד. ואמר שיוסיף עליו גנאי ושחוק הרבה , עד שכל אשר יש בו הדור וכבוד יהיה לגנאי ובזיון. וזה שאמר "וגם את הזקן תספה", קרא ההדור שלו "זקן", שהזקן יש בו הדרת פנים יותר , ויוסר ממנו כל הדרתו, עד שיהיה* שחוק לעיני הכל, כמו האיש הסכל כאשר הוא עושה עצמו שחוק, מוסיפין עליו לעג, כמו שפירש רב פפא (סנהדרין צו.), שדבר זה שחוק ולעג גדול לאדם כאשר הוסר הדרתו, שהוא זקנו, ממנו. וזהו שאמר 'גרירתיה שפר ליה, אתלי ליה נורא וכו" . ולפיכך מה שהוסר מן הרשע כל הדרתו נקרא "וגם הזקן", שהוא הדרת פנים, "תספה".

4כלל הדבר , פירוש הכתוב שיהיה סנחריב, אחר המכה שהכה בו יתברך, משנה עצמו בחריצות הרבה מאוד, וזהו גנאי לו. ויוסיף השם יתברך גנאי ובזיון עליו כפי ענשו, אשר היה מחרף ומגדף. ומפני שהכתוב הוציא דבר זה בשם 'גלוח', נמשכו רז"ל אחר הכתוב, ופרשו אותו על ענין זה. וכבר אמרנו גם כן שזה דרך חכמים, שהם מדברים מן המהות . כי דבר זה שהוסר כבודו, והיה לשחוק, הוא מהות הגלוח, כי גלוח הראש הוא הסרת הכבוד . ודבר זה רמוז* בכתוב גם כן , שכאשר אמר ביפת תאר להסיר שמלת שביה הנאים , אמר (דברים כא, יב) "וגלחה את ראשה" . ולפיכך מה שהוסר הרשע מכבודו, נקרא 'גלוח הראש'. ומה שנוטל תפארת מלכותו לגמרי, נקרא ש'נספה הזקן' . והדבר שעל ידו היה, והוא כמו הכלי שעל ידו* עושין, נקרא זה 'תער', שהתער הוא לגלוח . והדבר אשר גורם שיוסר כל הדרו נקרא 'אור' , לפי שהוא סבה להסרת הזקן. וסבת הסבה נקרא 'חשיכה', כי החשיכה הוא סבה שיביא לאור, שהוא סבה שיספה הזקן, כמו שיתבאר .

5וזה שאמרו כי 'אדמי ליה הקב"ה כגברא סבא'. ופירושו, כי היה סובר כי העצה הזאת, שיהיה* משנה את כבודו, הוא עצה אנושית , והפעל הוא פעל אנושי. ואין הדבר הזה רק העצה מן השם יתברך, והפעל הוא פעל השם יתברך. וזה שאמרו כי 'אדמי ליה הקב"ה כגברא סבא', קרא השכל האנושי 'זקן', כי הזקן הוא חכם, שאין זקן רק שקנה חכמה (קידושין לב:) , וכל מעשיו הם בחכמה אנושית . ולפיכך אמר 'דאדמי ליה הקב"ה כגברא סבא', שהיה סובר כי הדעת הזה, הוא שכל האנושי*, הוא שנותן לו עצה, והוא באמת עצת השם יתברך. ואמר 'תא ואגזייך' , כבר אמרנו שכל כוונת הכתוב שהיה מתנכר ומשנה כבודו בזריזות יתירה. ונקרא הדבר שהוא סבה להסרת כבודו 'תספורת' , שעל ידי תספורת משנה ומנכר כבודו כשיגוז שערו. ומה שצריך להשתדל אחר הסבה, זה נקרא שהביא התספורת - שהוא סבה להסרת כבודו - מבית אחר . ומה שהיה צריך להשתדל מאוד בטורח גדול ובקושי, נקרא זה 'דאדמי ליה מלאכי טחני קשיתא*'. ידוע כי אין דבר שיש בו כח גדול יותר ומלאכה רבה כמו זאת . ובא לומר, לא שהיה צריך להשתדל אחריו להביאו, אלא יותר מזה, שלא היה מגיע אליו רק בטורח גדול, כמו זה שהוא טחון קשיתא. והיה הוא סובר מה שהיה מגיע אליו רק בטורח גדול, הוא ענין אנושי, שכך היה במקרה, ולא היה מסודר רק מן העליונים . וזהו 'דאדמי ליה מלאכי כגברא', שלא היה דבר זה מסודר ממנהג אנושי, רק בגזירת עליונים , שהיה לו טורח גדול בבזיון הזה . ומה שהשם יתברך הוסיף גנאי על גנותו, כדי להסיר כל כבודו והדרתו , וכמו שאמר רב פפא כאשר נאה* בעיני הסכל הגנאי, יש לך להוסיף עליו לתלות אש בזקנו . והסבה להוסיף עליו גנאי נקרא 'עד דאתי אחשך', כי דבר זה הוא הסבה לתלות האש בזקנו. וכבר קרא תוספת הגנאי והבזיון ליטול הדרתו שהיה "נספה הזקן", ולפיכך סבת הסבה אל דבר זה נקרא 'עד דאתא אחשך'. והסבה עצמה להסרת כבודו ותפארתו נקרא 'אור', שהוא סבה להסרת תפארתו והדרתו, כמו שהתבאר לך פעמים הרבה מאוד דברים אלו . והגלוח הזה הוא גלוח שכלי בלבד. ויש לך להבין את זה מאוד, ואין להאריך עוד.

6ואמר אזל אשכח דפא מתיבתו של נח. כאשר בא על הרשע הזה שטיפה כזה, שנהרגו חיילותיו* כלם, והוא נשאר, דומה בדבר מה אל נח, שנשטף הכל והוא נשאר (בראשית ז, כג). אף על גב שהיה השארתו לרע לו, שיהיה נהרג בסוף, מכל מקום היה נשאר. וזה שאמר מצא דפא חד מתיבותא של נח, כי היה לו יחוס מה אל הצלת* נח ; כמו שנח נשאר מן השטיפה, כך הוא נשאר מן השטיפה. ולכך אמר כי מצא דפא חד מתיבתו של נח. ואמר דהיינו אלוה דשזביה לנח מטופנא, כי סבר היה כי התיבה, שנעשה דווקא בשעור שאמר הכתוב ברחבה ובארכה ובגבהה, הוא סבה והצלה . כי התיבה נעשה לתבנית ודמות דבר מה, ועל ידי זה היה לו ההצלה. וכאשר גם כן נעשה לו* הצלה, אמר כי הוא מצא דפא מתיבתו של נח, כלומר מקצת ממנו. ואמר כי זה הוא דשזביה לנח מטופנא, כי חשב כי נח היה ניצל על ידי כח אחד מן הכוחות שעובדים לו . ומפני כי היו רגילים לעובדי עבודה זרה*, כאשר אירע להם הצלה גדולה, בפרט כמו זה שהיה נשאר סנחריב מכל החיל, היו מקריבים בניהם לעבודה זרה , ולכך היו יראים בניו שכך יעשה. וכך חשב לעשות להם באמת, ולכך הרגו אותו כאשר היה משתחוה בית נסרוך (מ"ב יט, לז). כי עובדי עבודה זרה הראשונים היו מקריבים אף בניהם אל העבודה זרה , שהיו חושבין שהקרבן הוא דבוק במי שמקריב לו הקרבן . וכאשר הקרבן הוא מבנו, הדבוק אליו יותר גדול, כי בנו הוא עצם מעצמו ובשר מבשרו . כי כאשר נאבד הכל , וגם הוא היה ראוי להיות נאבד, וחשב כי עשה לו טובה זאת , ולכך ראוי אליו שיקריב עצמו, ובניו כמו עצמו הם נחשבים . ואם בשביל שהוא שפיכות דם, והוא דבר מתועב , אין עובדי עבודה זרה מקפידים בזה, כי המעשים המתועבים אין גנאי לעובדי עבודה זרה . אבל הוא יתברך שהוא שונא שפיכות דם, והוא מתועב בעיניו , לא ירצה בזה רק בקרבן שהוא ברשות האדם . וסבב השם יתברך אליו שיהיה נהרג אחר כל הבזיון והחרפה שקבל, ודי בזה במה שאמרנו לבאר דברי חכמים.