באר הגולה, באר ד טז

1במדרש בראשית רבה (ג, ז), 'יהי ערב' אין כתיב כאן, רק (בראשית א, ה) "ויהי ערב" , אמר רבי אבהו, מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו. אמר, דין הניין לי*, יתהון לא הניין לי . אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו (בראשית א, לא) "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", דין הניין לי*, יתהון לא הניין לי , עד כאן. והמדרש* הזה הוא לקצת בני אדם בתכלית הרחקה* , שיהיה בורא ורואה לעולם שאינו* טוב ומחריב אותו ויברא אחר, אף לאומן בשר ודם אין ראוי דבר כזה , כל שכן בבורא עולם, אשר לא ייעף ולא ייגע , ואינו בן אדם ויתנחם , איך אפשר לומר כזה. אבל בני אדם לא ירדו לפנימית המאמר הזה, ולא עמדו בסודו. וזה כאשר תמצא בכל הנבראים אשר ברא השם יתברך אותם, היה בורא עולמות ומחריבן, ואמר דין יהניין לי, יתהון לא יהניין לי. וזה כי מתחלה ברא הנבראים , ובשעה שנבראו ולא היה בעולם מציאות אחר, היו אותם הנבראים עיקר הבריאה, ושֵם המציאות עליהם. עד שברא השם יתברך את האדם, שהוא עיקר המציאות , ואמר דין יהניין לי, יתהון לא יהניין לי, ובזה נחרבו שאר הנמצאים, כאשר בחר השם יתברך באדם , שהוא עיקר המציאות, כלומר שאין שם מציאות נופל עליהם . וכמו כן הוא בכל מעשה אלקים, שמתחילה היו בעולם האומות, והם היו המציאות של עולם הזה כאשר לא היה עדיין העם אשר בחר בו השם יתברך . וכאשר היו ישראל, לא היו נבחרים האומות*, ושוב לא יחשבו מציאות כלל, וזהו שאמרו שהיה בונה עולמות ומחריבן .

2ודבר זה רמזו חכמים במקומות הרבה. אמרו בפרק רבי עקיבא (שבת פט:), אמר רבי אבהו, הר חורב שמו , שממנו ירד חורבן לאומות העולם* . וביאור זה, כי כאשר בחר בישראל, שוב נחרבו שאר אומות*, שנאמר (ירמיה נ, יב) "אחרית גוים מדבר ציה וגו'", שאינם נחשבים לדבר . וזה תמצא מבואר, כי קודם שעמדו ישראל, היו נביאים באומות, כמו בלעם, אליפז, וצופר הנעמתי, וכיוצא בהם . וכאשר עמדו ישראל, לא היו נביאים באומות , והדברים האלו מבוארים , וזה נקרא שנחרבו האומות . וכן מתחלה היו הארצות כולם מוכנים לדבור הקדוש, וכיון שנתקדש ארץ ישראל נפסלו כל הארצות מן הדבור . והרי כל הדברים האלו שהיה בורא אותם ומחריבן .

3ומפני שנאמר בכתוב (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בוקר וגו'", והוי ליה למכתב 'יהי ערב ובוקר', כי הוי"ו של "ויהי" משמע שהיה קודם לכן דבר, כי כן משמש וי"ו החבור, מחבר דבר למה שלפניו . ועל זה אמר 'שהיה בונה עולמות ומחריבן'. רוצה לומר, שאין הכתוב מדבר מתחלת הערב של יום ראשון, רק מדבר מן הערב, ולא מתחלתו . ולמה אינו מדבר מתחלת הערב, וזה מפני שהיה בונה עולמות ומחריבן, והם בריאת דברים שאין בהם בריאה גמורה, ואינם מתחברים עם שאר העולם, מפני שאין מציאות ממש בהם . כמו "תוהו ובוהו וחושך" (בראשית א, ב), שכלם הם נבראים ביום הראשון, כדאיתא בפרק ב' דחגיגה (יב.) , ואין בהם בריאה שלימה . שאף על גב שהיה נחשב דבר זה בריאה בעת בריאתן, שכאשר נברא העולם היה תוהו ובוהו, אם כן נחשב זה בריאה , מכל מקום אחר כך נחרב, כאשר נבראה הבריאה אשר רצה השם יתברך, ואז נחרבו אותם שהיה שם מציאות עליהם , לפי שאין חבור לבריאה זאת עם שאר הנבראים. ונוכל לומר כי הכתוב מְדַבֵּר מִדָבָר שהוא עוד יותר בלתי בריאה ובלתי מציאות יותר מן תוהו ובוהו , ובודאי דבר כזה נחרב כשנברא העולם.

4וזה שאמרו במדרש (שם) גם כן 'שהיה סדר הזמנים קודם לכן' . ולא אמר 'שהיה זמן קודם' , כי כל זמן וזמן מאלו ששת ימי המעשה, כל אחד ואחד זמן מיוחד; שזה נקרא 'יום ראשון', וזה 'יום שני', וכל אחד מיוחד בפני עצמו, שאין זה כזה. אבל הזמן שהיה קודם לכן הוא 'סדר זמנים', לא שהיה זמן מיוחד. שאם היה זמן מיוחד, היה הכתוב מספר ממנו . רק 'סדר של זמנים', כלומר ענין הזמן, כי הזמן יש בו קודם ומתאחר . אבל לא זמן מיוחד לומר שהיה לפניו ערב או בוקר*, שזה אינו, רק 'שהיה סדר זמנים קודם', דהיינו קודם ומתאחר, וזהו 'סדר זמנים'. וזה כמו שאמרנו, כי הכתוב שאמר "ויהי ערב ויהי בוקר" אינו מדבר מתחלת הערב, שאם כן היה לו לומר 'יהי ערב'. רק בתחלה נבראו דברים שהיה להם חורבן כאשר היה הבריאה שהיא יותר עיקר . כי הבריאה שהוא ענין זמן, שהיה בו קודם ומתאחר, וזה נקרא 'סדר זמנים', לא (-ש-)היה זמן מיוחד . אבל הבריאה "היתה תוהו ובוהו", שאינה ניכרת הבריאה , כמו שפירש רש"י ז"ל (בראשית א, ב) שכשהאדם בא לקרא לו שם שהוא דבר זה, הוא תוהה ונמלך לקרא לו שם אחר , ואין כאן בריאה גמורה . וכן אין הזמן מיוחד עד שהיה נבדל הזמן ההוא מזמן אחר . ודבר זה נקרא 'סדר זמנים', שלא היה בזמן ההוא רק הקודם והמתאחר, ולא זמן מיוחד, כמו שהיה הזמן של ששת ימי המעשה כל יום בפני עצמו, ולכך לא דבר הכתוב ממנו.

5כלל הדבר , שביום הראשון היו נבראים שאין להם בריאה ממש, וזה בעבור תחלת הבריאה, שאין להם מציאות גמור , כמו שאמר הכתוב בפירוש (בראשית א, ב) "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". והכתוב משמע שבתחלת הבריאה לא היה עדיין הבריאה שלימה, ולא היה שם מציאות גמור . וזה בעצמו מה שאמר 'שהיה בונה עולמות ומחריבן', שהיה עליהם שם מציאות בתחילת הבריאה, ואחר כך נחרבו, ואין נכללים עם המציאות שהוא מציאות גמור, כי לא יתחברו דברים אלו, שהם תוהו ובוהו וכיוצא בזה, עם עיקר העולם . ולפיכך לא אמר 'יהי ערב', שהיה מדבר בתחלת הערב, ואותו זמן אינו שוה עם שאר זמן . ומעתה כל הדברים במאמר הזה* , ואם שאי אפשר לבאר המאמר הזה להפלגת עמקו .

6אמנם במקום אחר פרשנו , כי המאמר הזה כפשטו, שהיה בונה עולמות ומחריבן , כי וי"ו של "ויהי ערב" היא וי"ו החבור, שמחבר דבר לדבר . ואם לא היה סדר זמנים קודם, לא שייך לומר "ויהי ערב", רק 'יהי ערב'. ומזה למדו שהיה סדר זמנים קודם לכן. ובא רבי אבהו לפרש, כי סדר זמנים שהיה קודם לכן, היינו שהיה בונה עולמות ומחריבן, ומחבר וי"ו של "ויהי ערב" אל סדר ראשון . וכל ענין זה בא לומר כי העולם הזה נברא במעלה העליונה , ואשר אינו כל כך במעלה, הוא יותר קודם שיהיה נמצא מן אשר הוא יותר במעלה, שהוא מאוחר להיות נמצא . ודבר זה מבואר ליודעי חכמה שכך הוא . ולכך כל האומות היו נמצאים קודם ישראל , וכן בבריאת העולם כל בעלי חיים ושאר דברים היו נמצאים קודם שנברא האדם, ואין ספק בזה . ובבריאת העולם, כאשר העולם הזה נברא במעלה העליונה, בודאי יש קודם אשר הוא אינו כל כך במעלה . ועל זה אמר 'שהיה בונה עולמות ומחריבן', ורוצה לומר כי מעלת העולם הזה ומדריגתו היה מחריב ומבטל את אשר הוא פחות ממנו, אותו אשר הוא קודם במציאות. ובבריאת עולם הזה היה בונה עולמות ומחריבן, 'ואמר דין הניין לי, יתהון לא מהניין לי'. וכל זה נרמז בלשון "ויהי ערב". והדברים האלו עמוקים מאוד, ואין לפרש יותר, רק כי דברי חכמים הם חכמה עליונה, ואי אפשר לפרש .