באר הגולה, באר ד יח

1בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק ג), שמים מאיזה מקום נבראו, מאור לבושו לקח ונטה כשלמה, והיו נמתחין והולכין, שנאמר (תהלים קד, ב) "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה". והארץ מאיזה מקום נבראה, משלג שתחת כסא הכבוד, שנאמר (איוב לז, ו) "כי לשלג אמר הוי ארץ", עד כאן לשונו .

2וכתב הרמב"ם ז"ל בספרו (מורה נבוכים) בפ"ב מחלק השני , וזה לשונו; ראיתי דברים בפרקים המפורסמים הנודעים בפרקי רבי אליעזר, לא ראיתי יותר זרים בדברי אדם הנמשכים אחר תורת משה רבינו עליו השלום. ואני תמה, זה החכם מה האמין, אם האמין כי מן השקר שימצא דבר מלא דבר , ואי אפשר מבלתי חומר יתהוה ממנו מה שיתהוה , ואור לבושו מהיכן נבראו, ואיזה דבר הגיע מזה המענה . מתחייב שיאמר שהוא בלתי נברא, וכן בכסא הכבוד דבר בלתי נברא, יהיה זה רחוק, גם יהיה מורה זה קדמות , עד כאן לשונו. ואני אפלא על הרמב"ם ז"ל, מהיכן למד שדעת רבי אליעזר בפרקיו לשאול על שמים וארץ מהיכן נבראו, כאילו לא היה רוצה בעל המאמר שיתהוה דבר מלא דבר, ולכך ביקש מהיכן נבראו שמים וארץ, שאין הדבר כך כלל, שאינו קשיא כלל . רק בא לומר האמת, כי שמים נבראו מאור לבושו. אף על גב שודאי שהקב"ה היה יכול לברא אותם מלא דבר, מכל מקום נבראו מדבר, ולפי אשר נתהוו ממנו, כך הוא הנברא ממנו ומהותו , ודבר זה מבואר. ולא שירצה כי לא יתהוה דבר מלא דבר. ואם הוקשה להרב ז"ל, כי מה ראה לומר שהשמים נבראו מן אור לבושו, והארץ משלג שתחת שתחת כסא הכבוד, כי מה ענין זה לזה. דבר זה בודאי הוא שאלה, אבל הרב ז"ל לא הקשה דבר זה כלל .

3ובמדרש בפרשת בא (שמו"ר יג, א), אמר על הארץ כיוצא בזה, וזה לשונו שם; שאל אבנימוס הגרדי את* רבותינו, הארץ מהיכן נבראת . אמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי. הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא . אמר לו, שאלה יש לי לשאול. אמר לו, איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה אתה מבקש. אמר לו, האיך נבראת הארץ תחלה. אמר לו, נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד, וזרק על פני המים, ונעשה ארץ, וצרורות שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות, שנאמר (איוב לח, לח) "בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו", עד כאן. הנה אמר גם כן שנטל העפר מתחת כסא הכבוד, אף כי לא הזכיר בכתוב שהביא לראיה שום כסא הכבוד. וכן בפסוק שהביא בפרקי ר"א לא נזכר כסא הכבוד , ואמר כי השמים נבראו מאור לבושו, והארץ משלג שתחת כסא הכבוד .

4וזה כי העולם הזה, שהוא עלול מן העילה, הוא השם יתברך, יש לעלול הזה שתי בחינות; הבחינה האחת מפני שהוא יתברך עילה לכך יש לו לעלול חבור וקירוב אל העילה, כמו שיש לבן חבור וצירוף אל האב שבא ממנו , וכך השם יתברך, שהוא עילה אל העולם, יש אל העולם קירוב אל העילה . הבחינה השנית מצד שהשם יתברך עילה, והעולם הוא עלול, בודאי העילה הוא נבדל מן העלול, שזה עילה וזה עלול . ואלו שתי בחינות שהם מחולקות, הם בעולם בכלל . והשמים שהם עלולים, יש בהם הבחינה הראשונה, שיש להם קירוב וחבור יותר אל השם יתברך, מצד שהוא יתברך עילתם . והארץ יש לה הבחינה השנית, שהשם יתברך נבדל מהם, מצד שהוא יתברך עילה, והעולם הוא עלול . ולכך אמר, כי השמים נבראו מאור לבושו, כי להלבוש יש צרוף וחבור אל מי שהוא לובש אותו, כי הוא מלבוש של הלובש , ומצד בחינה זאת נבראו השמים. ואמר כי הארץ נבראת משלג אשר תחת כסא הכבוד. ורוצה לומר כי בחינה שנית שיש לנמצאים, שהוא יתברך נבדל מהם, והוא מולך עליהם , וזה שייך לארץ. ולכך אמר שהארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד, רוצה לומר כי התחלת הארץ מתחת מלכותו יתברך , כי במה שהוא יתברך מלך מושל נבדל מהכל, ומזה הצד נבראת הארץ, כי הארץ מיוחדת לזה, שהרי היא בתחתונים . והאור והשלג שניהם הם מאירים , רק כי השלג אינו מאיר כל כך כמו שהוא מאיר אור לבושו, [שהוא] אור גמור . והדבר שהוא אור הוא המציאות , כאשר תראה בבריאה כי האור נברא קודם הכל (בראשית א, ג) . ובחושך אין דבר נמצא כלל , לכך המציאות נקרא אור . ומה שאמר 'מאור לבושו' , רוצה לומר כי השמים נמצאו מן מציאות זה שהעילה יש לה חבור אל אשר הוא עלול, וזה נקרא 'לבוש' כמו שאמרנו.

5ועל זה אמרו במדרש, בשעה שברא הקב"ה עולמו, לבש עשרה לבושים* . ודבר זה כי חלקי המציאות הם עשרה, נגד עשרה מאמרות (אבות פ"ה מ"א) . הנה הלבוש של הקב"ה הוא מצד הנבראים, שהם מתחברים אליו ודביקים בו יתברך, כי העלול קרוב אל העילה. ומה שיש אל השם יתברך צירוף אל העלול, דבר זה נקרא 'מלבוש' . והנבראים נחלקים אל עשרה, ולכך בעשרה לבושים לבש הקב"ה כשברא* עולמו. ולפיכך השמים שיש להם בחינה זאת שהעלול יש לו קירוב וצירוף אל העילה, על זה אמר כי השמים נבראו מאור לבושו, דהיינו שהושפעו השמים מדבר זה שהשם יתברך שהוא העילה קרוב אל העלול, ומצד זה הושפעו השמים . והארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד, כי הארץ אשר אין לה צירוף אל השם יתברך במה שהיא* מן התחתונים, שנאמר (תהלים קטו, טז) "והארץ נתן לבני אדם" , ובענין זה נבראה הארץ. ולכך אמר כי הארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד, כי מן כסא מלכותו אשר הוא מלך מושל על הנבראים, מצד הזה נבראת* הארץ . כי אין עילה בלא עלול אשר הוא תחתיו , והעילה מושל עליו. ולפיכך הארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד, רוצה לומר שהארץ נמצאת ממציאות זה מה שהוא יתברך עילה, ומפני שהשלג מאיר, הוא כנוי אל המציאות, כמו שהתבאר למעלה , לכך אמר שהארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד .

6ויש לפרש גם כן עוד, כי הכבוד נקרא אור בכל מקום, כמו שנאמר (יחזקאל מג, ב) "והארץ האירה מכבודו", (ישעיה ס, א) "וכבוד ה' עליך יזרח", ודבר זה ברור . והנבראים כולם נבראו לכבודו יתברך, כדכתיב (ישעיה מג, ז) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" . והכבוד הוא מצד שתי בחינות; משל המלך, יש לו הכבוד מצד שיש לו שרים גדולים וחשובים קרובים אליו, והם שלו, והם כבודו . השני, מצד אשר הוא מלך מולך ומושל על הכל, אף אשר הם רחוקים ממנו . והנה לפי זה 'אור לבושו' רוצה לומר מצד הכבוד שהכל מתחבר אליו, כמו הלבוש שמתחבר אל הלובש. ומזה הצד נבראו השמים, וכמו שאמר הכתוב (תהלים יט, ב) "השמים מספרים כבוד אל" . והארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד*, רוצה לומר מצד הכבוד אשר הכל הוא תחת רשותו, והוא מושל על הכל. ולכך אמר 'משלג שהוא תחת כסא הכבוד' . וכל הדברים הם עניין אחד , רק הפירוש הראשון הוא ברור כאשר תבין .

7אמנם מה שאמר במדרש שהארץ נבראת מן העפר אשר תחת כסא הכבוד. רוצה לומר, כי התחלת הארץ הוא מצד שהוא יתברך מלך עולם, ומורה כסא כבודו על שהוא מלך , ואין מלך בלא אשר מולך עליו, כי אין עילה בלא עלול . ומצד הזה נבראת הארץ, שהוא עלול גמור , ומקבל מלכותו יתברך . ולפיכך אמר 'מן עפר שהוא תחת כסא הכבוד'. וקורא התחלת הארץ 'עפר', כי העפר הוא דק מאוד , ומפני שכל התחלה הוא דק, לכך קרא ההתחלה 'עפר' . ואמר כי התחלת הארץ הוא מתחת כסא הכבוד, כי במה שהוא יתברך מלך, ואין מלך בלא אשר הוא תחת מלכותו, והארץ היא מסוגלת לקבל מלכותו ולהיות תחת רשות העילה, במה שהארץ הוא עלול גמור. ומה שאמר (שמו"ר יג, א) מן הרגבים נעשו הרים וגבעות, רוצה לומר כי מצד שיש כאן התחלה שאינה דקה כל כך, ודבר זה רמז על החומר , שגם כן התחלתו מתחת כסא הכבוד . וכבר אמרנו , כי יש לעלול שתי בחינות; הבחינה האחת הוא לצורה, והבחינה הב' לחומר, והבן זה מאוד . ולכך אמר 'ומן הרגבים שבה נעשו הרים וגבעות', שהם גשמיים חמרים , ואין בהם הדקות וזה מתייחס אל החומר ודי בזה לבאר. והנה התבאר לך במאמר זה מה שאפשר לפרש, כי הוא יותר עמוק, אבל עיקר המאמר הזה הם הדברים אשר בארנו לך, ודי בזה.

8ומעתה הוסרה* התלונה הזאת מה שמצאנו ושמענו מבני אדם . וכאשר יעיין אדם בדברים אלו ימצא דבריהם הכל דברי חכמה, אך ישים לבו על הדברים . וידענו נאמנה שאם ישימו דעתם להשיג אלו דברים, תוסר התלונה, ויקרבו* דבריהם יותר ממה שהיו מרחקים. אך* יעיין בדברים אלו בלב נכון, וישפוט עליהם* משפט ישר, אז ימצא דעת קדושים, ויאמר אז אך חכמים הם יותר מכל חכמי קדם*, כמו שיתבאר* בתלונה שאחר זאת , ובזה נסיים דברינו בהסרת התלונה הרביעית. אמנם אם יאמר כי יש עוד דברים, ועדיין לא הוסרה התלונה. נשיב כי הדברים האלו שמענו וראינו שעליהם מתלוננים, ומה ששמענו וראינו - הסרנו*. כי באמת אין קץ לדברי תלונה, שיאמר דבר זה בקשתי, או עניין אחר בקשתי , אך מה ששמענו - השבנו. ודברים אלו יענו ויעידו על כל דברים שהם כיוצא בהם, ועל הכלל יצא לדון . יהיו אמרינו לרצון לפני כל בעל חכם ובעל מדע .