באר הגולה, באר ד ו

1בפרק קמא דברכות (ו.), אמר רבי אבין אמר רבי יצחק, מנין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר (ישעיה סב, ח) "נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו", אין "ימינו" אלא תורה, שנאמר (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", ואין "זרוע" אלא תפילין, שנאמר (תהלים כט, יא) "ה' עוז לעמו יתן וגו'" . וקאמר שם, בתפילין דמארי עלמא מאי כתיב , "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דהי"א יז, כא). ומי משבח הקב"ה בשבחייהו דישראל , אין וכו' . והתמיה להם בזה, כי למה צריך אל תפילין . ועם שהדברים האלו עמוקים ודברים נוראים, מכל מקום לדעת כל עמי הארץ עד היכן משלחים ידם , לכך נגלה כמו אצבע, ונכסה מה דאפשר .

2דע כי במאמר הזה באו להודיע ההפרש שיש בין ישראל לשאר האומות . וראוי לך לדעת כי כל הנבראים נבראו לכבודו יתברך, וכמו שתקנו חכמים (כתובות ח.) 'שהכל ברא לכבודו יתברך'. וכמו שאמרו עוד (יומא לח.) כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו . וביאור ענין זה, שהנמצאים כולם הם לכבודו יתברך. ויש מהם כבוד אל השם יתברך ביותר . ודבר שהוא כבודו נקרא 'לבוש' של הקב"ה. כי הכבוד אצל הזולת, ואין שייך כבוד רק אצל אחרים , שרואים כבודו . ועל ידי המלבוש הוא נראה אצל אחרים , לכך הכבוד נקרא מלבוש . וכמו שהכבוד נקרא מלבוש, כך המלבוש שבו נראה אצל הזולת, נקרא כבוד, שהרי רבי יוחנן קרא למאני מכבדותיה (שבת קיג.) . וטעם זה כמו שאמרנו, כי הכבוד הוא נראה אצל הזולת, כמו שהוא נראה הלבוש . לכך נאמר (תהלים קט, כט) "יעטו כמעיל בשתם", כאילו הבושת הוא מלבוש של חרפה . והפך זה הכבוד, הוא מלבוש כבוד , וזה שכתוב (תהלים קד, א) "הוד והדר לבשת". כלומר , הכבוד שיש לו יתברך מן הנמצאים, הם לו מלבוש של הוד . ואומר (שם פסוק ב) "עוטה אור כשלמה". פירוש, כי הכבוד מן האור הוא יותר כבוד משאר הנמצאים , כי הוא מציאות של הוד והדר . ולפיכך האור הזה הוא כשלמה של כבוד אליו .

3והנה מתבאר כי הכבוד מן הנבראים נקרא 'מלבוש' של השם יתברך. אמנם הלבוש הוא נבדל מהלובש , וכך הכבוד מן הנמצאים כלם, הכבוד הזה הוא נבדל מאתו יתברך. רק שעל ידי* הנמצאים, שהם כבודו, נודע הוא יתברך . כמו שנראה כל אחד על ידי מלבוש לזולתו . אמנם הכבוד והפאר שיש לו מן ישראל, הוא גם כן תכשיט כבוד אל השם יתברך, ואינו כמו הכבוד משאר הנמצאים, רק הפרש יש, כי כמו החלוק שיש בין המלבוש ובין התפילין. כי המלבוש הוא כבודו של בעל המלבוש, והמלבוש נבדל מבעל המלבוש, אבל התפילין הם כבוד ופאר דבוק בו בעצמו, והם תכשיט שלו. שלכך נקרא "טוטפת", "ולטוטפת בין עיניכם" (דברים יא, יח), וכדתניא במסכת שבת (נז.) לא תצא אשה בטוטפת . ופירשו שם (שבת נז:) איזהו טוטפות, אמר רבי אבהו המקפת מאוזן לאוזן. הרי כי הטוטפות הם תכשיט על הראש, וכך פירש הרמב"ן ז"ל בפרשת בא .

4ומפני כי ישראל נקראו "בניו" (ר' דברים יד, א), ונתבאר למעלה כי זה השם להם לפי שהם נבראים ממנו בעצם ובראשונה, לכך נקראו (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל", כמו שנתבאר למעלה באריכות , ושאר הנבראים טפלים אל הבריאה הזאת , כמו שאמרו ז"ל (ב"ר א, ד) בשביל ישראל נברא העולם . ולכך במה שהוא יתברך עילה אל ישראל בראשונה, ויש דביקות העילה אל אשר הוא עלול ממנו בעצם ובראשונה, כי אין עילה בלא עלול , ולפיכך מצטרפים אליו ישראל בלי פירוד כלל ובלי ריוח בין הדבקים . ולפיכך הכבוד הוא מישראל, אשר הם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, מצטרפים אליו לגמרי. ולא כן הכבוד שהוא משאר הנמצאים, עם שכלם הם כבודו מה שהם עלולים ממנו, וכל אשר הוא עלול מן השם יתברך הוא כבודו יתברך, מכל מקום אינם נבראים בעצם ובראשונה מאתו, ואין כאן דביקות גמור אליו יתברך . ולכך הכבוד הזה נקרא 'מלבוש', שאין המלבוש - אף שהוא כבוד של הלובש - אין הכבוד הזה דבוק בו . אבל הכבוד מישראל, במה שהם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, אין כאן פירוד כלל. ולפיכך הכבוד הזה, שהוא מישראל, שהם עלולים בעצם, נקרא 'תפילין', שהם תכשיט כבוד דבוק בבעל התפילין .

5וכשאמר משה (שמות לג, יח) "הראני נא את כבודך", בקש לעמוד על אמיתת הכבוד הזה . ואמר הקב"ה (שם פסוק כג) "וראית את אחורי ופני לא יראו". ובפרק קמא דברכות (ז.), אמר רבי חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה לו הקב"ה קשר של תפילין. פירוש, שהראה לו הכבוד אשר אינו אמתת הכבוד , וזה הראה אל משה. אבל עצם אמתת הכבוד, והם עצם התפילין, דבר זה לא הראה לו כלל. וזה שאמר "ופני לא יראו", הוא אמתת הכבוד כפי מה שהוא , וזהו התפילין עצמם, רק הקשר שנקשרים בבעל התפילין, ודבר זה הראה למשה , כי ישראל קשורים ודבוקים בו . אבל אמתת הכבוד כפי מה שהוא לא ראה . ודבר זה יתבאר עוד באריכות בעזרת השם . ועתה ראה מה מצאו בזה יותר ממה שאמר הכתוב (תהלים קד, א) "הוד והדר לבשת", וכמה כתובים שמדברים* בזה . והרי אין דבר זה תמיה כלל .

6וענין התפילין האלו, שהם על הראש ועל הזרוע , כי מצד ב' דברים הכבוד אל ה' יתברך מן ישראל . האחד, מצד מהות האומה בעצמה, כי מהות שלהם ביותר משובח , שהם עם אחד . וכל התוארים שהם תוארים משובחים לישראל , ומצד תפארת מהותם, הם כבוד אל השם יתברך , והוא התפילין דמארי עלמא. הב', מצד שהוציא אותם אל פעל המציאות , כי המהות ענין בפני עצמו . ולפיכך מצד מהותם, אשר יש להם מהות משובח ומפואר, יש כבוד אל השם יתברך אל חכמת הפועל, לכך יש מישראל פאר וכבוד לחכמת השם יתברך. וכן מצד כחו וגבורתו אשר הוציא אותם אל הפעל . וזה כי יש אומן שיוכל להמציא דבר לפעול בכחו, ואינו יכול לסדר מהות הבית . ויש שיכול לסדר בחכמתו מהות הבית, ואין לו כח להוציא לפעל . ולפיכך כל אחד הוא ענין בפני עצמו, ואין זה כזה. ולפיכך יש כאן כבוד מישראל מצד מהות שלהם, שמורה על חכמתו יתברך, שסדר מהות שלהם בשלימות. וזה שאמר שיש לו תפילין של ראש. ויש לו יתברך תפילין על היד, לפי שיש מישראל פאר ממציאת ישראל בפעל, על אשר המציא אותם לפעל. וזהו על הזרוע, כי הזרוע בו הוא כח ממציא לפעל, וכדכתיב (דברים ט, כט) "הם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה", וזהו הנחת תפילין על היד .

7ויש בתפילין של ראש ד' בתים , מפני כי התפילין של ראש מורים על המהות, ויש לו בחינות מחולקות . כמו שיש בכל פרשה דבר מיוחד ; "מי כעמך ישראל" (ש"ב ז, כג), "או הניסה" (דברים ד, לד), והם בחינות מחולקות, וכל בחינה ובחינה מיוחדת . אבל המציאות בפעל הוא דבר אחד, ואינו מחולק. ולכך התפילין של יד, המורים אשר המציאם לפעל, והמציאה בפעל הוא דבר אחד. והרי דבר ברור, כי המהות יש בו בחינות מחולקות, ושם המציאות בפעל יכלול הכל בשוה, מבלי שיש חילוק מצד המציאות, שנופל על הכל בשוה . ולפיכך תפילין של ראש הם מחולקות, ושל יד הם ד' פרשיות בבית א' (מנחות לד:). כי אף על גב שהמהות מחולק, שם המציאות יכלול הכל מבלי חילוק כלל. הרי* התבאר לך באר היטב , והדברים מוכיחים, מראים לך אמתת דברים שאין לספק בהם, כי אי אפשר לפרש הכל על עומקו .

8והדבר הזה בארו מאוד החכמים במדרשיהם. במדרש פסיקתא , בעשרה לבושים לבש הקב"ה כשברא עולמו, דכתיב (תהלים קד, א) "הוד והדר לבשת וכו'" . והרי מבואר שבשעה שברא הקב"ה עולמו היה לו מלבוש של כבוד, וזה היה מן הנבראים, שמהם הכבוד . ובמדרש עוד (משלי יד, כח) "ברוב עם הדרת מלך", אמר רבי סימון, אימתי שמו יתעלה בעולמו, בשעה שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנים שבח וגדולה להקב"ה, (-א"ר) באותה שעה מלבישין הקב"ה הוד והדר, שנאמר "ברוב עם הדרת מלך", עד כאן . ועוד במדרש (ילקו"ש ח"א רמז רמ"א) בשעה שאמרו (שמות טו, א) "אז ישיר" לבש הקב"ה לבוש של תפארת. וכיון שחטאו, חזר וקרעו, שנאמר (איכה ב, יז) "בצע אמרתו", ועתיד הקב"ה להחזירו. ואין הדברים האלו צריכים ראיה , כי מבוארים הם במקומות הרבה . ולפיכך נקרא הכבוד שהוא לו מישראל 'תפילין', כי כבוד זה דבוק בעצמו יתברך, כי ישראל הם דבקים עם השם יתברך, ולפיכך הכבוד מישראל דבוק אל אמתתו. ושאר הנמצאים הם כבוד רחוק, כמו שהתבאר למעלה .

9וכדי שתדע ענין התפילין האלו, והם הכבוד שיש לו מן הנמצאים . דע, כי התפילין אשר המצוה הזאת נתן השם יתברך לישראל (דברים ו, ח), הוא מפני שיש בישראל מעלה מיוחדת מצד שהוא יתברך שמו נקרא עליהם . והוא יתברך יחיד באלקותו, כמו שכתוב בתפילין (מנחות לד:) "שמע ישראל וגו'" (דברים ו, ד) . והוא כל יכול, כדכתיב יציאת מצרים בתפילין , המורה על יכולתו . ושלימות מעלת הקב"ה היא תפארת לבנים, כדכתיב (משלי יז, ו) "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם", שהבנים מתפארים במעלת אבותם . ונקראו 'פאר' , כי ראוי שיהיו ישראל מתפארים ומתרוממים במעלת וברוממות השם יתברך . והתפילין הם על האדם על הראש , כי הראש שבו השכל, וזה מורה על המהות, כי המהות הוא שכלי . ועל היד (דברים ו, ח), המורה על המציאות בפעל, כי היד מורה על כח הפועל . ומצד אלו שני דברים שם ה' נקרא עליהם; הן על מהות שלהם, שהוא משובח בתכלית השבח , לכך נקרא שם ה' עליהם. הן על המציאות בפעל נקרא שם ה' .

10ועוד במה שהתפארת הזה, שהוא מצד השם יתברך, נוסף על האדם , מה שהשם יתברך הוא מתיחס אל ישראל כמו היחוס שיש לאב אל הבן, ודבר זה תוספת כבוד על ישראל. ולפיכך בתפילין נזכר* גדולת ורוממות הקב"ה, ודבר זה קשור על ישראל , שהדבר הזה הוא תוספת כבוד ומעלה על ישראל . אמנם מה שהתפילין הם על הראש , דבר זה כי הכבוד הזה הוא תוספת כבוד, לפי שהוא מצד השם יתברך, לא מצד האדם עצמו . וראוי שיהיה כבוד זה, שהוא תוספת, על הראש, שדבר זה נקרא תוספת . וכמו שהראש הוא בתכלית הגובה, כך הזרוע הוא תכלית פישוט האדם, וכדכתיב (דברים ד, לד) "ובזרוע נטויה", שאין מתפשט יותר מן הזרוע . ואילו קנה היד , בכל תשמישו*, האדם מקרב קנה היד אליו , אבל הזרוע היא נטויה לעולם. וכמו שהראש הוא תכלית הגובה, כך הזרוע הוא תכלית התפשטות . ושני דברים אלו, הדבר שהוא מונח עליו הוא תוספת . לפיכך התפילין אשר הם מורים כי שם ה' נקרא עליו, ודבר זה הוא פאר נוסף על האדם, ראוי שיהיה מונח על מקומות אלו דוקא.

11ויש עוד טעם לזה בסוד המצוה הזאת. שראוי שיהיה הכבוד בכולו, רצה לומר שיהיה כולו כבוד. וכאשר הפאר הזה על האדם בראש ובזרוע, אז האדם כולו כבוד. כי הראש, מפני שהוא הראש, הוא התחלה . והזרוע הוא תכלית וסוף, במה שסוף התפשטות האדם הוא בזרוע, כמו שהתבאר למעלה . וכאשר הפאר הזה הוא על ראשו, והוא גם כן על זרועו, אז* הכבוד מן התחלה עד תכלית, ואז האדם כולו כבוד ומפואר בזה, כי שם ה' נקרא עליו . וזה עניין מצות תפילין של ישראל, שהם על הראש ועל הזרוע. ואם יש עוד טעם וחכמה , אין כאן מקומו לפרש סודי המצות. וגם שכל הטעמים הם טעם אחד וחכמה אחת, ואין להאריך יותר .

12הרי לך מצות תפילין של ישראל במה שהבנים מתפארים שאביהם שבשמים מתיחס להם, ונקרא שמו עליהם, והוא תפארתם והוא תהלתם , וכמו שכתוב (משלי יז, ו) "ותפארת בנים אבותם". וכך תפילין דמארי עלמא, (שם) "עטרת זקנים בני בנים", שהאב מתעטר בבנים, כאשר הבנים יש להם שבח. ולפיכך הוא יתברך מתעטר בשבח בניו, והם התפילין של הקב"ה. ואל תתמה כי איך שייך לומר דבר זה, שיהיה הוא יתברך, אשר הוא שלם בכל השלימות , יהיה מתעטר ומשתבח בשבח עלוליו, אשר הם מעשי ידיו . שדבר זה אין שאלה כלל, כי הכתוב שאומר "עטרת זקנים בני בנים", רוצה לומר כי שבח זה הוא מצד הזולת, והוא תוספת שבח . כי השבח שהוא אל השם יתברך , בוודאי לדבר זה אין סוף , רק כי שבח זה ופאר זה הוא מצד הזולת והוא תוספת שבח. ולכך הוא יתברך מתפאר בשבח עלוליו שהם מעשה ידיו, ואף אם אין היצירה דומה ליוצרם, ואין העלול כמו העילה, מכל מקום יש כאן תוספת שבח ופאר מצד שהשבח הוא מצד הזולת . ולפיכך דבר זה התפילין של השם יתברך, כמו שאמרנו, שדבר זה הוא תוספת פאר שהוא מצד הזולת .

13וכאשר תבין עניין התפילין האלו, תבין ותדע היתר השאלה הגדולה ששאלו; למה ברא השם יתברך את הנבראים כלם . כי יש מהם שאמרו בהיתר שאלה זאת, שהוא יתברך רצה להודיע כח מעשיו וגבורותיו לעולם . ודבר זה לא יתכן לומר, שלכך ברא הכל, להודיע כחו לבשר ודם . ויש שהיו אומרים, כי זהו מדרך השלם, שהוא משפיע הטוב לזולתו . ומפני שהוא יתברך הטוב (מנחות נג:) , השפיע את העולם . וגם דבר זה לא יספיק, שלא יהיה בריאת העולם רק שיהיה נקרא 'בורא' ו'עושה', כמו האומן שהוא בונה הבית שיהיה נקרא 'בנאי' , והוא דבר אשר לא יתכן . ומפני זה באו חכמים לבאר תשובת שאלה זאת, כי העולם נברא לעצמו , כי אף על גב שהעולם הזה הוא עלול, ואין העלול במדריגת העילה, מכל מקום יש כאן תוספת מעלה אל העילה מצד העלול . ולפיכך הוא יתברך מניח תפילין, שהתפילין הן פאר על בעל התפילין. וכך יש אל השם יתברך מן הנמצאים שהם זולתו, פאר נוסף מן הזולת, שהם הנמצאים, כמו שהתפילין מן האדם פאר נוסף על האדם . ואין דומה תואר זה לשאר התארים, שיקרא הוא יתברך גבור חכם ובעל* יכולת, שהשבח הזה מצד השם יתברך, שהוא בעל יכולת חכם גבור . אבל תואר זה הוא בעניין אחר, שהוא תאר מצד הנבראים, מה שהוא יתברך מתואר בשלימות הנמצאים, והוא שלימות ומעלת ישראל, ודבר זה הם התפילין. וזה מה שאמרו 'הקב"ה מניח תפילין', שהם פאר נוסף. ובמאמר הזה באו להודיע בחכמתם הרמה שהקב"ה ברא הנמצאים במה שהנמצאים הם שבח אליו. ולכך אמר הכתוב (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו" , וזה מורה התפילין דמארי עלמא . ונתבאר לך דברים גדולים ונוראים. אמנם יש עוד דברים עמוקים מאוד מאוד, ואין כאן צורך יותר . ועוד יתבאר מאמר זה באריכות .