באר הגולה, באר ד ט

1פרק קמא דע"ז (ג:), אמר רבי יהודה אמר רב, שתים עשר שעות הוי היום; שלש שעות ראשונות, יושב הקב"ה ועוסק בתורה. שניות, יושב ודן את כל העולם כולו. מתחייב בדין, עומד מכסא הדין* ויושב על כסא רחמים . שלישיות*, יושב הקב"ה וזן כל העולם , מקרני ראמים ועד ביצי כינים . רביעיות, יושב הקב"ה ושוחק עם הלויתן, שנאמר (תהלים קד, כו) "לויתן זה יצרת לשחק בו", עד כאן. ובדבר זה נתמרמרו מאוד, במה שאמר הקב"ה יושב ועוסק בתורה . וכן מה שאמר שהוא יושב ומשחק עם הלויתן, ודברים אלו הם אצלם שחוק והתול . והנה מאמר זה יעיד גם כן על אמתת חכמתם .

2דע כי יש דעות פלוסופים שאמרו "עזב ה' את הארץ" (יחזקאל ח, יב), והוא מסולק מן התחתונים . ובמאמר הזה באו לבאר הפך דעתם וכוונתם, כי הוא יתברך אינו מסולק מן העולם, ורצונו מתאחד עם הנמצאים . וזה שאמר 'ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה', כי התורה היא סדר הנמצאים, איך יתנהגו הנמצאים, וכל סדר המציאות בכלל נכלל בתורה . ודבר זה ידוע מאוד מדברי חכמים, במדרש (ב"ר א, א) אמרו, הקב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם. והתורה אומרת (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", ואין "ראשית" אלא תורה, שנאמר (משלי ח, כב) "ה' קנני ראשית דרכו", עד כאן . הרי כי התורה היא סדר ונמוס הנמצאים . ואין בזה ספק, כי התורה בה מבואר איך ינהג* האדם במעשיו בכל הנהגתו, וכך בתורה סדר כל הנבראים, ועל זה אמרו (אבות פ"ה מכ"ב) הפוך בה דכולה בה. אך שדבר זה שהוא סדר הנבראים רחוק מהשגת האדם איך נרמז בתורה, ואין מפורש בתורה דבר זה בפירוש, רק בהעלם ובהסתר . כי התורה שמה הדברים כפי מה שהם; הנעלמות - נסתרות, והגלויות - מפורשות . כלל הדבר, כי התורה שהשם יתברך עוסק בה הוא סדר הנמצאים, והוא יתברך יודע סדר הנמצאים, ואינו עוזב סדר שלהם עד שיהיו מסולקים ממנו לגמרי, וזהו 'שעוסק בתורה'. כי אין התורה רק נמוס וסדר הנמצאים, אשר הוא יתברך יודע, ויש אל השם יתברך חבור אל סדר הנמצאים .

3ודבר זה עדיין אינו חבור לנמצאים לגמרי, רק שהוא יודע הסדר המושכל שלהם . ובג' שעות שניות נתוסף החבור אל הנמצאים מה שהוא דן את הנמצאים, כמלך שדן את עמו . אף כי אין זה חבור גמור אליהם, שהרי הדיין הוא פועל במקבל הדין, ואין זה* חבור גמור . מכל מקום הדבר הזה הוא חבור במה אל הנמצאים בעצמם, מה שלא היה בג' ראשונות שלא היה לו חבור כלל* אל הנמצאים בעצמם, רק ידיעת הסדר. בג' שעות שלישיות נתוסף החבור, מה שהוא פונה אליהם* לפרנס אותם. ודבר זה תוספת חבור שלא היה בג' שעות שניות, שהיה דן אותם. כי הדיין הוא נבדל מן אשר הוא דן, ודבר זה שהוא זן ומפרנס את הנמצאים, דבר זה שהוא פונה אל הנמצאים לתת להם קיום , הוא יותר חבור מן הראשון . אמנם בג' שעות אחרונות הוא משחק עם הלויתן. השחוק הזה הוא חבור הרצון לגמרי, שמתאחד רצונו עמהם. שאין דבר יותר חבור אל דבר, יותר ממה שאמר שהוא משחק עם הלויתן . והרי הוא מוסיף והולך, ודבר זה ראוי, כמו שיתבאר . הרי כי תמיד הקירוב אל הנמצאים מוסיף והולך.

4אמנם בגמרא (ע"ז ד:) לחד שנויא קאמר; בג' שעות ראשונות דן העולם, ובג' שעות שניות הוא עוסק בתורה . וזה סובר, כי מה שהוא עוסק בתורה, שהוא יודע את סדר שלהם, הוא יותר קירוב אל הנמצאים ממה שהוא דן את הנמצאים. כי הדיין שהוא דן, הוא נבדל מבעל הדין, ופועל בו . ומה שהוא יודע סדר שלהם, בידיעה זאת מתחבר אליהם יותר . ולפיכך קאמר שם לחד תרוצא 'איפוך, בג' שעות שניות הוא עוסק בתורה'. ומכל מקום במסקנא קאמר כמו שאמרנו תחלה, כי עוסק בתורה קודם , שדבר זה הוא ידיעת הסדר בלבד, מה* שהוא יודע סדר שלהם.

5ומפני שהוא יתברך מתחבר אל הנמצאים כפי שלימותם , שאין השם יתברך מתחבר אל דבר שהוא חסר. ודבר זה אמרו ז"ל במדרש (ב"ר יג, ג) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" (בראשית ב, ד), הזכיר שם מלא על עולם מלא , כי אין אל השם יתברך חבור אל דבר חסר . ובכל* יום ויום הקב"ה מחדש מעשה בראשית , לכך נחשב כל יום לבריאה בפני עצמה . ולפיכך בתחילת היום, שאין עדיין שלימות הבריאה, אין כאן חבור גמור , עד סוף היום, שנשלם , ואז השם יתברך שוחק עם לויתן, שהוא חבור גמור והתאחדות הרצון לגמרי עם עולמו*, כמו שיתבאר . כך יש לפרש, והוא פירוש נכון בלי ספק.

6אמנם יש לפרש גם כן, והוא דרך אחד עם הראשון , כי מה שאמר ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה, הוא מעיין איך ראוי להיות העולם לפי התורה, שהיא סדר המציאות . וג' שעות שניות הוא דן את הנמצאים, שיהיה מציאותם לפי הסדר אשר ראוי, וכך פועל בהם, והוא הדין . הרי לך כי ג' ראשונות הידיעה איך שראוי שיהיה סדר המציאות, וג' שניות שפועל בהם ומנהיגם לפי סדר המציאות אשר ראוי . ובג' שעות שלישיות הוא נותן קיום בפרנסתם, הוא המשך התמדתם . ובג' שעות אחרונות, אחר שהעולם שלם, יש לעולם קשור עם השם יתברך . וזה כי כאשר ברא הוא יתברך עולמו אמרו (ב"ר א, א) שהיה מביט בתורה וברא עולמו. ופירוש 'מביט בתורה' כמו שאמרנו , כי העולם נברא כפי החכמה אשר ראוי להיות סדר המציאות, והוא התורה . וזה הוא עצמו מה שאמר 'בג' שעות ראשונות עוסק בתורה' . וכן מה שאמר 'וברא עולמו', הוא עצמו ג' שעות שניות, אשר הוא דן את העולם לפי הסדר הראוי. ובבריאה הכללית שייך בריאה, ובבריאה הפרטית של כל יום ויום שייך דין, אחר שכבר נבראו הוא* מיישר את מציאותם, שיהיה מציאותם ביושר כפי הסדר הראוי . וזה אמרם (שבת י.) כל דיין שיושב שעה אחת בדין, כאילו נעשה שותף אל הקב"ה במעשה בראשית . וכמו שתמצא במעשה בראשית שנזכר שם "אלקים" , ושם הזה הוא גם כן לדיין , ובארנו דבר זה במקומו . ולפיכך מה שהוא יושב ודן העולם, הוא נגד הבריאה בעצמה. ובג' שעות שלישיות הוא זן את הנמצאים, כמו שאמר אחר גמר מעשה בראשית (בראשית א, כט) "הנה נתתי לכם את כל עשב וגו'", והוא פרנסת הנמצאים . ובג' שעות אחרונות הוא יושב ומשחק עם הלויתן, הוא הרצון עם הנמצאים, כמו שכתוב אחר גמר מעשה בראשית (בראשית ב, ד) "ביום עשות ה' אלקים", הזכיר שם מלא על עולם מלא* (ב"ר יג, ג), הוא התחברות השם מלא בעולם מלא . הרי כי כל אלו ד' דברים בבריאה פרטית, כמו בריאה הכללית. כי מי אשר בונה בית, תחלה מסדר את בנינו כמו שראוי להיות . ואחר כך מוציא אותו לפעל לבנותו*. ואחר כך נותן לו קיום, מחזק אותו במסמרות, עד שיהיה לו קיום, ולא יפול הבנין כשיהיה פוסק מלבנות, רק יהיה בנין מקויים . ואחר כך יש לו חבור אל ביתו. ולכך אמר בג' שעות אחרונות משחק עם הלויתן, שהשחוק הוא התאחדות ודיבוק הגמור עם מי שהוא משחק. ודבר זה להוציא מלב המתפלספים, שהם אומרים כי הוא יתברך מסולק מן העולם .

7אמנם מה שאמר כי הוא משחק עם הלויתן דוקא . רצו לומר בזה, כי יש אל השם יתברך תכלית התאחדות עם ברואיו, אף כי בודאי שאין השם יתברך מתאחד עם הנמצאים, והוא נבדל מהם , רק שרצונו מתאחד עמהם , וזהו עצם השחוק, כמו שיתבאר. ודוקא לויתן, כי הבריאה הזאת אל תטעה לומר כי הבריאה הזאת היא בריאה כמו שאר בריות גשמיים, שאין הדבר כך כלל . רק כי מה שאמר ש'משחק עם הלויתן', רצה לומר חבור הרצון הגמור אל בריאה זאת . ושאר נבראים כפי מעלת כל אחד יש לו חבור הרצון. כי הבריאה הזאת בפרט מבין כל שאר הנבראים היא מיוחדת אל הרצון. כי האדם, עם שהוא מובחר הנמצאים התחתונים , מצד כי ה"אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז), ודבר זה נמשך אל צורת האדם . כי אף אם הוא צדיק גמור , אין הצדיק, במה שהוא צדיק, שיהיה ברצון ובנחת, אדרבא, הפך הדבר הוא בצדיקים, ואין הקב"ה מראה להם הרצון בעולם הזה . וכיון שאין הקב"ה מראה להם הרצון, לא יתכן לומר שהוא יתברך שוחק עם הצדיקים, כי אין מראה להם כך. ואין בריאה מיוחדת אל הרצון רק הלויתן. ודבר ידוע למבינים, כי הלויתן לפי חשיבות ומעלת בריאתו, כמו שספרו עליו רז"ל , הנה ראוי הוא ביותר אל חבור הרצון בפרט . ואין צריך לראיה, הרי מורה השם על ענין זה , שנקרא 'לויתן', כמו (משלי א, ט) "לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך", לשון לויה וחבור, כי בריאה* זאת מיוחדת להיות הרצון* אליה .

8ועצם השחוק אינו רק חבור והתאחדות עם הדבר, לא זולת זה, ולפיכך אמרו שהוא יתברך משחק עם הלויתן . ואדם השחוק אצלו הוא כאשר מתחבר רצונו אל דבר אחד לגמרי . רק כי האדם אין רצונו מתחבר רק לדברים אשר הם ערבים לו, והם דברי התול כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאני לצנותא דמשכא דעתיה טפי , יורה שאין האדם דעתו מתחבר לדבר רק כמו הלצנות, שמפני שהוא התול, מתחבר דעתו ורצונו לו ביותר. כי השגות המושכלות וכיוצא בזה, הוא קשה על האדם , ואין דבר שמתחבר אליו רצונו רק הליצנות והשחוק . אבל עצם השחוק בעצמו הוא התאחדות הרצון עם דבר אחד, ואין השחוק בעצמו הוא ההתול. ואילו היה השחוק גנאי מצד עצמו, היה תמיה מאוד . אבל אין השחוק גנאי מצד עצמו, שהרי כתיב (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו", ואם כן אין השחוק גנאי מצד עצמו . רק מפני שהשחוק של אדם הוא בדברי הבאי וריק, כי אל דבר זה ימשך דעת האדם ורצונו, וזה גנאי גדול. אבל השחוק והשמחה מצד עצמו טוב, שהוא מורה על השלימות . והיינו דמקשינן (שבת ל:) כתיב (קהלת ב, ב) "ולשמחה מה זו עושה", וכתיב (ר' קהלת ח, טו) "ושבח אני את השמחה", לא קשיא הא בשמחה של מצוה הא בשמחה שאינה של מצוה. כלומר שהשמחה היא טוב כאשר השמחה היא ראויה מצד עצמה, והוא שמח, אז הוא טוב. אבל כאשר השמחה הוא של הבל וריק, זאת השמחה אינה ראוי, והיא* הבל . וכן הדבר הזה , שמפני שראו כי שחוק האדם שהוא שחוק של הבל והבאי, היו סוברים שזהו ענין השחוק הנאמר כאן. וראוי שימלא אדם שחוק פיו על אלו אנשים שלא ידעו להבדיל בין הקודש ובין החול . ולא אמרו שהוא שמח עם הלויתן , כי אין השמחה הרצון הגמור עם הדבר שהוא שמח בו, כמו השחוק, שהוא הרצון הגמור עם מי שהוא שוחק עמו, כדכתיב (תהלים קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו", והבן דברים אלו .

9ובגמרא קאמר (ע"ז ג:) ומכי חרב בית המקדש, דליכא שחוק לפניו, מאי עביד . יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן. וכבר אמרנו לך , שהדבר הזה הוא מצד המקבלים, כי מצד העולם* אין שחוק לפניו . וקאמר שהוא יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן. פירוש, שיש להשם יתברך התחברות ביותר אל הנמצאים, מה שהוא יתברך מוציא שכל ודעת בני אדם אל הפעל . ודבר זה הוא התחברות אליהם, כמו הרב לתלמיד, שהרב רוצה מאוד וחפץ להשפיע לתלמיד, כמו שאמרו (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק, הפרה רוצה להניק. ודבר זה מבואר במקום אחר, כי המשפיע יותר חפץ להשפיע, ממה שהמקבל חפץ לקבל , ואין כאן מקום זה . והבן איך לא אמרו שיושב ומלמד תורה לגדולים, שהקטן הוא מקבל, ואין שייך בו משפיע . אבל הגדול אפשר גם כן שיהיה משפיע לקטן ממנו . והוא יתברך חפץ במקבל דוקא, שהוא מקבל גמור . וזה הוא החבור הגמור גם כן, כאשר המקבל חפץ ומשתוקק אל המשפיע שיקבל ממנו , והמשפיע חפץ ומשתוקק להשפיע. והוא סוד הכרובים, אפי רברבי אפי זוטא, שהוא פני גדול ופני קטון , וכתיב (שמות כה, כ) "ופניהם איש אל אחיו" , ותינוקות של בית רבן הוא אפי זוטרא . וזה שאמרו במסכת יומא (נד.) שהיו מגביהין הפרוכת לעולי רגלים, והיו מראים להם החבה שיש לו יתברך אל ישראל , והכל ענין אחד . וכל ענין זה שרמזו כאן, כי השם יתברך יש לו חבור רצוני אל העולם . והכל הוא להוציא מלב* המתפלספים, אשר אמרו כי "עזב ה' את הארץ" (יחזקאל ח, יב) לשפלות ולפחיתות העולם השפל . ובאו רז"ל לגלות בחכמתם כי אין הדבר כמו שחושבים, ודי בזה למבינים ויודעים .