באר הגולה, באר ה א

1הבאר החמישי מים עמוקים , במצולותיו אבני יקר חקוקים, יודעי שיט מרגליות מפיקים . נראים אבני נחל חלקים, דומים צרורות ואבנים מרוחקים . והמה אבנים נוצצים כברקים, עד סוף העולם מבהיקים.

2התלונה החמישית , במה שהם* מלינים על איזה מאמרים שנמצאו בדברי חכמים, שנראה לפי מראית העין שהן דברים שאין בהם ממש כלל. ודבר זה הרבו התלונה מאוד, לדרוש בהגדות* של דופי . גם בזה נסיר התלונה מאתם. ותחלה נאמר שהיה להם לתת לב, שנמצא בדבריהם איזה ענינים שיראה לאדם רחוק מן הדעת, וסתומים הם במקומם, וסודם נגלה מבואר במקום אחר , כמו במדרש ספר* הזוהר, ובמדרש הבהיר לרבי נחוניא בן הקנה, ושאר ספרי חכמה, אשר הם גנוזים וכמוסים באוצרות חכמים, והנה הם מגלים סתרי תורה שרמזו חכמים . אך כי האהבה הוא הסתר המומים הנגלים , והפך זה השנאה, מעוות העין ויטעה השכל . אמנם דבר זה אין ראוי לחכם מבין האמת לעיין בדברי מתנגדו בשנאה, ואף חכמי האומות הרחיקו זה. שכך כתב הפילוסוף בספר שמים ועולם , וזה לשונו ; ואז נתחיל ונביא דעות הקדמונים החולקים עלינו בזה , ונביא טענותיהם, וזה לשני ענינים; האחד, שטענותיהם הם ספיקות על המופתים שנביאם אנחנו, ומשלימות* המופת התרת הספיקות הבאות עליו . הענין השני, שמאמרינו יהיו* יותר רצוים ויותר מקובל אצל אוהבי אמת . וכל שכן כשנסדר תחלה טענת החולקים ואחר כך נבטלם. ולא נהיה אשמים בזאת הפעולה , ולא נהיה נחשדים שרצוננו לאמת דעתנו, ולא נשגיח בדעת זולתנו, ונבזה אותם. וכל שכן אם* היות בעל דיננו נעלם התוכחה . ולזה כשנביא דעתנו וטענותינו בלתי טענות החולקים עלינו, יהיה קבול דברינו אצל אוהבי אמת יותר חלוש, ושמעם אליו יותר מעט* , וחושדים* לנו יותר גדול . וראוי מי שירצה לדון בדין האמת, שלא יהיה מכעיס לבעל מחלוקתו, שונא לו, אך ראוי שיהיה מודה לו , חומל עליו, ומדבר עמו בנחת. וגדר ההודאה שיודה לו במאמרים, מעביר מהם מה שיודה לעצמו , עד כאן תורף דבריו. הרי לך שהזכיר שלא תהיה השנאה מקלקלת השורה (רש"י במדבר כב, כא), לשפוט על דברי בעל ריבו בעין הקנאה, כי אם בעין החמלה. ולא יבקש לדחות דבריו ביד חזקה, רק ינהג* עמו כמו שהוא נוהג עם עצמו. כמו שמסיים דבריו 'שיודה במאמרים, מעביר בהם מה שיודה לעצמו'.

3וככל הדברים האלו אמרו חז"ל ביותר שלימות בפרק קמא דעירובין (יג:), מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין הן ועלובין הן , ושונין דבריהם ודברי בית שמאי , ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם, עד כאן. ומעתה יש לשאול, מה עניין זה שתהיה הלכה כמותן, דבשביל שהיו משפילין עצמן אין ראוי שתהיה הלכה כמותן, כי ההלכה תולה בזה שהתורה שלהם לפי ההלכה, ולא מפני שהיו מקטינין עצמם . רק שאלו דברים כולם הוא סבה עצמית שיאמר דברים אמיתים לפי ההלכה, כי מאחר שהן נוחין נמשך דבריהן אחר האמת. כי כאשר יכעוס, הרי מכח הכעס נראה שרוצה להחזיק דבריו בכח וביד חזקה, ורוצה לנצח , והוא סר מדרך האמת . וגם מפני שהן עלובין הוא סבה שאמרו דברים לפי ההלכה, שאם לא כן , מכח שרוצה להתגדל על בעל מחלוקתו , הוא סותר דברי בעל ריבו, אף על גב שאין האמת אתו . וכן מה שהיו שונים דברי בית שמאי, והיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם, נראה שלא היו שונאים לדברי בעל ריבם, מבקשים לדחות דברי זולתם אף כי האמת אתם . שכיון שהיו שונים דבריהם ודברי בית שמאי, והיו מקדימים דברי בית שמאי, נראה שלא היו מכוונים לדחות דברי זולתם, ולא היה מחלוקת שלהם מכת המנצחים . כי מי שהוא מכת המנצחים, אין דבריו נמשכים אחר האמת, כי תמיד מבקש לנצח. ולא היו כל אלו הדברים בבית הלל, לכך ראוי להיות הלכה כמותן. אף על גב שדברי בית שמאי טובים וישרים , כיון שיש לבית הלל הכנה שראוי להיות דבריהם הלכה, לכך הלכה כבית הלל .

4ובדבר זה נפלו כמה אנשים, שהשנאה פועל להם שרואים דרך המישור העולה בית אל - דרך עקומה. והאהבה משוה להם ההרים לבקעה . ואילו היו מביטים לדברי חכמים בעין השכל , מוסר מן הקנאה , והיו מצרפים* דבריהם אל מה שאמרו במקום אחר והזהירו שלא לשנות בדברי עסקי העולם , ואיך ישנו אל הקב"ה* חס ושלום, לחפות עליו דברים אשר לא כן . וכאשר אחד רוצה לתפוש על דברי חכם בחכמתו, [ו]אומר שטעות נפל לו בדברי חכמה, דבר זה אפשר, כי אפשר לחכם לטעות בדברי חכמתו . אבל התפיסה בדברים כאלו, שאף קטני השכל חלושי הדעת לא היו אומרים כך, וכי הדעת נותן לחשוב אותם חס ושלום טועים בכך, או מבקשים לדבר סרה. אין הדבר כך, רק טעות החושב שלא דן אותם לכף זכות , שדבריהם הם כפי הראוי לחכמים לדבר חכמתם במשל ובמליצה, וכמו שאמר החכם (משלי א, ו) "להבין משל* ומליצה דברי חכמים וחידותם" . ואיך לא יהיה הדבר הזה, כי טבע החכמה נותן כך מעצמו, שלא ידבר דברי חכמה כי אם בדרך משל ומליצה ובדרך רחוק. שכל חכמה היא פנימית, ואינה נגלית . ודבר זה ראוי להיות, שלא לשום דברי חכמה מדרס לכל נבער מדעת אדם, כי זה הפך החכמה, שכל חכמה נסתרת . וראוי לחכם לנהוג עם כל דבר כפי מה שהוא . ועניין זה תמצא בכל דברי נביאים , שמפני שהיו דבריהם נבואה מאת ה' ואינם דברי בני אדם, היתה נבואתם נסתרת, ולא דברו דבריהם כדברים* פשוטים . כי ראוי להיות הדבור בדברים כפי מה שהוא (-הדבור-) [הדבר] בעצמו . והרי הדבר הזה נמצא גם כן, כי חכמי האומות הקדמונים מאוד, שגם הם היו דבריהם סתומים מאוד מאוד, עד שהראו פירושים לדבריהם. ודבר זה נמצא למי שראה דבריהם בספריהם. אם כן למה ישימו אשמה בדברי חכמים . ויותר במעלה דברי חכמים, כי חכמי האומות כאשר דברו דבריהם בדרך חידה ומשל, לא היה לדבריהם שום פירוש ותועלת נגלה למי שאינו* מבין דברי חידותם. אך דברי חכמים נמשכים לדברי תורה ולדברי נביאים, שיש להם נגלה ונסתר, והמה נמשלים אל "תפוחי זהב במשכיות כסף" (משלי כה, יא), שהפנימי נמשל לזהב, והנגלה לכסף, ושניהם יקרים . כך דברי חכמים, שיש להם נגלה ונסתר, שהנסתר הוא יקר בחכמה, והנגלה הוא נחמד וטוב למראה .

5וכמו שאמרו בפרק ב' דחגיגה (יא:) , אין דורשין בעריות בשלשה , ולא במעשה בראשית בשנים , ולא במעשה מרכבה ביחיד . ופירוש המשנה , כי מעשה מרכבה, דהיינו החכמה המגעת אל השם יתברך בעצמו, כי המרכבה הוא שכבודו יתברך עליהם, כמו חיות הקודש . ומפני מעלת חכמה זאת, שמרבה בכבודו יתברך, ראוי להסתיר יותר . ומעשה בראשית הוא בריאת עולמו, שהוא יתברך פעל בעצמו , הוא מדריגה למטה מזה, לכך הוא בשנים, שבשנים אין* לדרוש . אמנם סדר חבור העולם זה עם זה, שדבר זה אין קרוב אל השם יתברך, רוצה לומר חבור האדם, ולכך הוא בשלשה . והעריות הוא חבור הנמצאים זה עם זה כפי מה שהוא חבור המציאות , על זה נבנה סוד העריות . כי העריות הוא חבור האדם אל אשר ראוי לו, והוא יוצא מן סדר חבור המציאות. ואין זה כמו מעשה בראשית , ולכך הוא בשלשה . נמצא מדריגת החכמה שלשה; האחד, החכמה מה שהגיע אל מרכבות כבודו יתברך. והשני, דברי חכמה השייך אל פעולותיו, שהוא פועל בעצמו. והשלישי, חכמת סדר* וחבור המציאות זה עם זה, באיזה עניין ראוי להם החבור, וזה נקרא חכמת עריות . ואין חכמה עליונה שאינה נכללת בג' מיני חכמות אלו . ואפילו מפה לפה אסרו לגלות, ואיך יכתוב אותם, ויהיו ענינים הגדולים כמו אלו מטרה לחץ כל סכל, יורה חצי סכלתו אליהם. לכן הם הם נאמני רוח, היו מכסים הדבר כפי הראוי . ומפני שבארנו המאמרים שהם יותר נראים זר , והתבאר שהם שלימים בתכלית השלימות, ואין ספק שעוד אין תלונה, והוא עד על שאר מאמרים שהם כיוצא בהם , יש לבאר גם בקצת מהם שעליהם גם כן התלונה . ונכנס עוד לפני ולפנים שלא כדת ושלא כמשפט, לבאר דברים אשר הם כמסו, ואנחנו נגלה . אך בשתים יכפר לנו; האחד, שאין הכוונה פה רק לכבוד השם יתברך, ולכבוד התורה, ולכבוד חכמים, להסיר מהם התלונה . השני, כי נגלה טפח ונכסה עשר טפחים .