באר הגולה, באר ה י

1פרק במה בהמה (שבת נו.), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל האומר דוד חטא , אינו אלא טועה, שנאמר (ר' ש"א יח, יד) "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו". אפשר חטא בא לידו, ושכינה עמו. אלא מה אני מקיים (ש"ב יב, ט) "מדוע בזית דבר ה' לעשות הרע" , שבקש לעשות, ולא עשה . אמר רב , רבי דאתי מבית דוד, מהפך ודרש בזכותיה דדוד ; "מדוע בזית דבר ה' לעשות הרע", משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו "ויעש" , וכאן כתיב "לעשות", שבקש לעשות ולא עשה. "את אוריה החתי הרגת בחרב" (שם), שהיה לך לדון אותו בסנהדרין . ולא עשה , "ואת אשתו לקחת לך לאשה" (שם), לקוחין יש לך בה . דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל היוצא למלחמת בית דוד, גט כריתות כותב לאשתו . "ואותו הרגת בחרב בני עמון" (שם), מה חרב בני עמון אין אתה נענש עליו, אף אוריה החתי אין אתה נענש עליו. מאי טעמא, מורד במלכותו הוי. דאמר ליה (ש"ב יא, יא) "ואדוני יואב ועבדי אדוני חונים על פני השדה" . אמר רב, כי מעיינית ביה בדוד*, לא משכחת ביה בר מדאוריה , דכתיב (מ"א טו, ה) "רק בדבר אוריה החתי" , עד כאן. גם בזה תמהים , בשביל ההרגל ופשט הכתוב, אשר הוא גלוי ומפורסם שחטא דוד . ולפיכך אין הדברים נכנסים באזנם.

2אמנם דברים אלו לא יכחיש אותם הכתוב. כי כאן כתיב (ש"א יח, יד) "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו", ומאחר כי השם יתברך היה רוצה שיהיה עם דוד, מדכתיב "וה' עמו", ולפיכך מי שהשם יתברך עמו, בודאי ובאין ספק השם יתברך נותן שלא יהיה נפרד ממנו, ולא יבא לידי חטא . וזה שאמר 'אפשר שבא חטא לידו וה' עמו', פירוש כל שהוא יתברך חפץ להיות עמו, איך יבא לידי חטא, כי הוא יתברך אינו מניח לו שיסור מאתו . כי השם יתברך הוא שהיה רוצה בדוד, כי על ידו יהיה בנין בית המקדש , ומלכות בית דוד , וכמה דברים שהם יסודי העולם , ואין הדעת נותן שיהיה חוטא בחטא הגדול כמו זה . והיינו שאמר שבקש לעשות הרע ולא הניחו, שהוא יתברך היה גורם שלא יחטא .

3אמנם מה שהכתוב (ש"ב יא, ב-כז) מספר מעשה בת שבע שחטא דוד, וגם שהרג את אוריה החתי. מפני שלא היה מקפיד דוד על החטא, שאף שכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו , היינו בענין זה אם לא יבא תוך אלו הימים, שיהיה גט . כי למה יגרש אשתו בלא תנאי זה . ובודאי לא ידע דוד כי לא יחזור אוריה, ואם כן בשעה שבא עליה לא היה מקפיד על הגרושין, שלא ידע באותה שעה שלא יחזור אוריה. ולכל הפחות ספק אשת איש היתה , אם כן דוד לא היה מכוין לשום צד היתר. וכן כאשר צוה להרוג את אוריה (ש"ב יא, טו), לא היה בשביל שמרד במלכות, שאם כן היה דן אותו בסנהדרין, כדאמר (שבת נו.). רק מפני שצפה השם יתברך החטא בבת שבע, וצפה גם כן שיהרוג את אוריה באיסור, סיבב זה השם יתברך . שהוא יתברך היה רוצה שיהיה עם דוד, ולכך גרם השם יתברך שימרוד אוריה במלכות בית דוד, עד שיהיה חייב מיתה . ולפיכך לא חטא בהריגתו לפי האמת. וכל זה מצד השם יתברך, שהיה רוצה להיות עמו, לכך סיבב דבר זה. אבל מצד דוד עצמו לא היה זה, לכך הכתוב מיחס החטא לדוד, כאילו עשה החטא. ובזה יתורצו הקושיות שהקשו התוספות .

4משל זה , ראובן בא על שמעון לגזול אותו, וידו על הממון לקח* אותו . ושמעון חושב בלבו , הרי יקח על כל פנים, ומה הרוחתי בזה , ומחשב בלבו - יהיה לו זה במתנה. הרי האמת שאין ראובן גזלן, שהרי במתנה נתן לו. אבל ראובן נקרא גזלן, שהרי בא ליקח בגזילה הממון, ומה שאינו גזל*, הסבה לזה הגזילה עצמה, שבא לגזול, לכך חשב בלבו שיתן לו במתנה. ואילו היה הסבה דבר אחר , היה אפשר לומר דסוף סוף על ידי סיבה אחרת היה שאין כאן גזילה . אבל הגזילה עצמה היא סבה שלא היה גזלן, כי מפני שבא ליקח ולגזול ממונו, נתן לו זה במתנה. ודבר זה בודאי נחשב לו כאילו הוא גזלן, כי מצד עצמו לא היה מונע מלחטוא . ולפיכך כאשר בא על בת שבע, והוא לא היה מכוין רק לחטא, וצפה הקב"ה שיחטא על כל פנים, וסבב שלא יחטא על ידי שימרוד אוריה במלכותו, ויהיה ניתן להריגה, וכל זה שלא יחטא דוד. ולכך מספר הכתוב עליו שחטא . והכתוב מוכח כך, כי למה שנה בלשונו לכתוב (ש"ב יב, ט) "לעשות הרע", ולא כתב 'ויעש' , לומר שלא היה רק מבקש לעשות, ולא הניחו הקב"ה, מפני שהשכינה עמו. והדברים הם כהוגן לפי דקדוק הכתובים, ולפי השכל גם כן, ואין בו ספק .

5ואם יקשה כי דבר זה לא נחשב מרידה במלכות במה שאמר (ש"ב יא, יא) "ואדוני יואב", כי למה לא יקרא אותו 'אדון', שהרי היה יואב אדון שלו באמת . בודאי הוא מרידה גמורה, שכך היה לומר 'ועבדך אדוני יואב', שכך תמצא בכל מקום . בפרט בענין זה שהיה יואב עושה מלחמה גדולה , עד שהמלך יש לו לחשוב כי יתנו לו הגדולה , על דרך (ש"א יח, ז-ח) "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ויחר לשאול" . ואין חלוק בין שימרוד הרבה או מעט, כל דבר שהוא כנגד המלך נקרא 'מרידה' . רק כאשר המית את אוריה, לא היה עיקר כוונתו על דבר זה, רק כדי שיקח בת שבע. ולפיכך לא המית אותו בבית דין , שהיו מרגישים בית דין דבר זה , שאין דרכו של דוד להקפיד כל כך על כבודו , להמית אדם חשוב , בשביל דבר קטן כמו זה, שדבר "ואדוני יואב" . ולכך לא המית אותו בבית דין . וזה שאמר (שבת נו.) שהיה לו לדונו בבית דין, שאם היה דן אותו בבית דין, היה אפשר לומר שהמית אותו בשביל המרידה. אבל עתה מוכח שלא המית אותו רק בשביל בת שבע . וכן מה שאמרו (שם) שהיה כותב גט כריתות לאשתו, הוא דבר מוכרח בעצמו שכך הדין מי שיוצא למלחמה, ואין עדות במלחמה . וכי אין מוכרח על פי הדין לכתוב כל אחד גט כריתות לאשתו, שאם לא כן, אם ימות במלחמה יהיו כמה אלפים עגונות, ויש לחוש לידי תקלה גדולה . ולכך הדבר הזה מוכרח שכל אחד כתב גט כריתות, ואין ספק בו. ואם כן על כרחך צריך לומר שלא היה כאן אשת איש, דהא מת אוריה במלחמה (ש"ב יא, יז). והדעת נותן , כאשר ישקול דבר זה במאזני אמת. ומאחר שהדעת והשכל נותן זה, האיך לא יהיו כותבין גט לנשותיהן על תנאי, בשביל התקלה הגדולה* . וגם הלשון מורה כך . הרי יש כאן שני עדים נאמנים מעידין על דבריהם , ואין צריך יותר.