באר הגולה, באר ה יא

1ובפרק בן סורר ומורה (סנהדרין ע.), "ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטון" (בראשית ט, כד), רב ושמואל; חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו. מאן דאמר סרסו, מתוך שקלקלו ברביעי, קללו ברביעי . מאן דאמר רבעו, גמר "וירא" "וירא"; כתיב הכא (בראשית ט, כב) "וירא חם אבי כנען", וכתיב התם (בראשית לד, ב) "וירא אותה שכם בן חמור" . בשלמא למאן דאמר סרסו, משום הכי קללו ברביעי. אלא למאן דאמר רבעו, מאי שנא רביעי, נלטיה בהדיה . הא והא הוי , עד כאן. ועל דבר זה מתלוננים , בשביל שאין הדעת מקבל כי נח שהיה איש צדיק (בראשית ו, ט), יהיה נעשה בו הדבר המגונה הזה, אחר שהצילו מן המבול (בראשית ז, כג), שהוא דבר פלא גדול ועצום , יהיה נעשה לו גנאי ובזיון זה; או שסרסו, או שרבעו . וכל זה הגיע להם, בשביל כי המתלוננים האלו לא ירדו לדברי תורה רק בהעברה בלבד , לא בעיון השכלי . אבל חכמינו היה להם העיון השכלי . שאם לא היה נעשה לנח רק שראה חם ערות אביו, וכי בשביל זה היה מארר ומקלל את בנו, אשר כל אדם בטבעו מוסר נפשו על בנו , ובשביל דבר עראי שהגיע לו, שראה את ערות אביו, יקלל את בנו . ולא היה בעולם רק הוא ובניו . ומוכח זה גם כן הכתוב, שאמר (בראשית ט, כד) "את אשר עשה לו בנו הקטן", ומה "עשה לו" שייך כאן . ולפיכך פרשו הכתוב בחכמתם, שעשה לו גנות וחסרון גדול למאן דאמר רבעו.

2ואל יהיה קשה לך, וכי מעשה גנאי וגנות כמו זה יעשה חם. כי אין זה קשיא למי שעומד על ענין חם, ויעיד על זה מעשה תולדותיו, שהם כנען ומצרים, שהיו תולדות שלו , אשר התורה הנאמנה העידה בפרט על אלו שנים, שהם תולדות חם, מעשה תועבותיהם בזנות, כדכתיב (ויקרא יח, ג) "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה וגו'", הרי על אלו שנים מעיד הכתוב מעשיהם בזנות ובערוה . ולפיכך מזה תדע איך היה דבק* חם אביהם בזנות ובערוה, עד שאלו שניהם היו יוצאים מחם . ומזה תדע כמה היה דבק חם בזנות, שאין לך פחיתות וגנות* כמו זה, להיות רובע אביו . וכל זה מחייב השכל והדעת למי שיבין וידע כח חם בפרט . ולמאן דאמר סרסו, סבר כי חם היה הגורם להעדר ולקללה. כי נח שהיה מוכן ומסוגל לצאת ממנו תולדות העולם , וזה הבן היה גורם שלא יהיה יוצא ממנו עוד תולדות העולם, וסרס את אביו . ועשה דבר זה לאביו, מפני שהוא היה רוצה להיות במקום אביו . ולכך קללו ברביעי גם כן, שאין לך מניעת ברכה מן העולם כמו זה, כי מן נח יצא כל העולם, והיה מונע מן נח הברכה שלא יעשה עוד תולדות, ולכך קללו גם כן .

3והנה אלו שני החכמים אמר כל אחד חכמה גדולה; כי למאן דאמר שרבעו, היה דבוק חם בפחיתות היותר גדול, שרבע את אביו . ולאידך היה חם דבוק בארור היותר גדול, ולכך סרס את אביו, ומנע מן אביו אשר היה מסוגל ומוכן* שיצאו ממנו תולדות העולם, והיה חם מונע ממנו הברכה, ובזה היה דבק בהעדר ובקללה, ואין קללה כמו זאת , ולפיכך אמר שסרס אביו. והיה דבק בזנות גם כן , עד שהיה מקולקל בגופו ובנפשו. כי הזנות הוא לגוף* , והיה דבק בהעדר גם כן, במה שסרס את אביו, ובזה היה מקולקל בגופו ובנפשו .

4וגם יש לומר שהכתוב הוא כפשוטו , רק שבאו לפרש מה היה גורם הדבר הזה שראה חם ערות אביו. כי מאחר שהכתוב אומר (בראשית ט, כד) "וידע את אשר עשה לו בנו הקטן", הלשון הזה מוכח כי מעשה גדול מאוד היה , כי אם לא היה זה מעשה גדול, למה אמר "אשר עשה", כי אין הראיה נחשב מעשה* . ולפיכך כתיב "וידע נח*" , כי נח בחכמתו היה יודע המעשה הגדול הזה שעשה חם אבי כנען, שראה ערות אביו, כי בראיה זאת רבעו. כי הזנות בכל מקום נקרא 'ראיה', (ויקרא כ, יז) "וראה את ערותה והיא תראה את ערותו", הרי כי החבור בזנות נקרא 'ראיה' . וכאן דכתיב "וירא חם", ראיה זאת היה לגמרי של זנות. כי אין כל הראיות שוות , כי חם לפי גודל כוחו שהיה דבק בזנות, היה ראיה שלו מעשה זנות לגמרי, ונחשב זה שרבעו. וכל זה ידוע מעצם כחו של איש זה, שהיה חם (-זה-) דבק בערוה ובזנות, עד שהראיה שלו בלבד נחשב זנות, ולכך אמר שרבעו . ולמאן דאמר סרסו, סבר כי הראיה הזאת סרס את נח והיה מבטל כחו של נח מלהוליד, כי עצם האבר הזה ראוי לו בעצמו שלא יהיה לו הגלוי, וגלוי ערוה הוא בטול כח שלו, ולפיכך אמר כי בראיה זאת סרסו . וכן אמרו בפרק חלק (סנהדרין צב.) כל הרואה בערוה* קשתו ננערת , שנאמר (חבקוק ג, ט) "עריה תעור קשתך". ופירשנו שרצונם לומר אדם הרואה בערותו, נוטל ממנו חוזק וכח של האבר הזה, כי ראוי שיהיה האבר הזה במכוסה, לכך גלוי ערוה מבטל הכח, וכאשר רואה בערוה נטל* כחו ממנו . וזהו שאמר 'קשתו', הוא האבר, לפי שהזרע יורה כחץ, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.), ואותו כח ננער ונטל ממנו . ולפיכך אמר שסרסו בזה שראה ערותו, כי כבר אמרנו שאין הכל שוים בענין זה , כי לגודל כחו של חם בזנות, היה נחשב זה אליו רביעה, וגם סירוס.

5כלל הדבר , כי חכמי ישראל אשר עמדו על עניני התורה, פתחו לנו שער השמים בענינים כמו אלו לעמוד על דברי תורה , שכל דבר ודבר מדברי תורה הוא עומד ברומו של עולם . אך הצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם , והיה להם האור לחושך. ויש לדעת כי לא בארנו מזה רק דבר מעט, כי לעמוד על עומק דבר זה מה שרמזו לנו במעשה הזה, אי אפשר לפרש מה שרמזו לנו במעשה הזה . רק שהסרנו מהם דברי לזות שפתים* מן עורי השכל, אשר מלינים על דברי חכמה ותבונה, ומשימים את המתוק למר, ואת האור לחושך . ובזכות זה השם יתברך יאיר עינינו בחכמה, ויגלה לנו מצפוני תורתו, אמן וכן יהי רצון .